בוקר טוב לקהילה.
מחשבות בעקבות הבטון שנעשה באמצע הכביש ע"י קבלן של אחד מחברי הקהילה וגם לא פונה לבקשתי. רק אחרי שצעקתי וצילמתי קיבלו בקשותי התייחסות.
אני מזהה כאן תופעה ולכן אני מתייחס בפומבי.
איכות החיים שלנו היא משהו לא מדיד ואין לו מתכון או רצפט. אין לי ספק שהיא קיימת ולכן אנשים בוחרים לחיות בבית שערים.
יש לאיכות הזו מספר רב של מרכיבים. אתייחס לאחד. והיא המעורבות.
ספר החוקים בעיני נועד לסמן את המקובל ולהסדיר התנהלות. עורכי הדין בתי המשפט ובתי הכלא לא ייצרו את הסדר החברתי. ולא ייצרו איכות חברתית.
אותו הדבר כאן במושב.
הגדודיות לא ייצרו את הנסיעה האחראית ( ואני לא מדבר על אורחים)
אם נשכור בהון רב את הבמאי הטוב בעולם לעשות עבורנו את טקס יום הזכרון הוא לא יעשה רבע מהטקס המשמעותי שיעשה חבר קהילה לא מקצועי שמכיר את המשפחות ואולי גם את החללים.
שום פקח ושום קנס לא יתקן את הנזק שבעליו של כלב ללא זמם וחגורה (חוק !) גרם לשכנו. אותו בעלים שהתעצל לקום להליכת בוקר עם הכלב או אם נגזים לקחת שקית לנקות את החרא שלו.
גם מכתב התוכחה הגדול ביותר לא יגרום לאדם לשתול פרח או צמח חד שנתי בשטח הציבורי ממול ביתו להשקותו ולדשנו לטובת ביתו והכלל כפי שהיה נהוג פה מהימים שקאופמן תיכנן את הכפר.
מה שיגרום לכך זה ה *מעורבות* והרצון לתרום לכלל ולא לקבל. כי ברגע שזה הופך לעלות תועלת - ברגע שזה הופך לשילמתי מגיע לי ואנו כפסע משם נגמר הכפר נגמר המושב נגמרה הקהילה. אנו שכונה סוג ז שמטאטאת את המרפסת שלה לרחוב.
שבת שלום. וזמנים טובים נטולי מטוסים.
