מושב בית שערים

יקותיאל-זלמן ושרה-לאה ז״ל

שרה וזלמן ברוידה

ההורים של ישראל ברוידה, התגוררו בבית שערים בחצר של משפחת ברוידה החל משנת 1959 ועד סוף חייהם. יקותיאל-זלמן נפטר ב 1961 בגיל 80. שרה- לאה נפטרה ב 1965 בגיל 82. שניהם נטמנו בחלקות קבר שרכשו לעצמם בבית העלמין בעפולה, העיר בה התגוררו ברוב שנותיהם בארץ, טרם שהגיעו לכפר. ישראל ברוידה הביא את ההורים לארץ ב 1935, חרף התנגדותה של אחותו יטקה שהייתה פה וחשבה שיהיה להם קשה להתרגל לארץ השוממת עם מזג האוויר החם כאן. בדיעבד הסתבר שכך ניצלו חייהם. הם באו מטרנופול שבגליציה, פולין.

ילדיהם שנותרו שם היו:

איצ׳ה, יצחק, שהתגייס לצבא האדום, איבד במלחמה יד אבל נשאר בחיים.

שעיה, ישעיהו, שנספה בשואה.

רוזל, שנישאה ליעקב קניג ונספתה בשואה עם ילד שהיה להם. בעלה גויס גם כן לצבא האדום וניצל.

זלמן בן יחזקאל-צבי ושרה בת יצחק היו שומרי מצוות וגם בבית שערים החילונית קיימו אורח חיים דתי מלא. זלמן נולד בכפר קוזלוב שבמחוז טרנופול. במהלך השנים המשפחה עברה לעיר טרנופול. הוא עבד בטחנת קמח ובריכוז משק של חוואי יהודי בשם שטקל .

אחרי העלייה לארץ התגוררו אצל ישראל בחוות שטוק כשנה וזלמן עבד בסלילת כביש. אחר כך עברו להתגורר בעפולה והוא הפך לאיש האחזקה של בית הכנסת הגדול שם. שפת הדיבור בביתם הייתה אידיש. הוא היה איש שממעט לדבר, בדרך כלל חמור סבר וקפדן. דומים לו בתכונות אלו אחייניו (משני אחים שונים) שלמה ומרדכי שהתגוררו עם משפחותיהם בעפולה וברמת- ישי. שרה הייתה אשתו השנייה, היא הייתה מעיירה בשם הוסיאטין, מקום שנחשב עיירה של צדיקים. היא הייתה חשוכת בנים והילדים שגידלה היו מאשתו הראשונה, אסתר לבית הלפרין, שנפטרה ממחלה בגיל צעיר.

שרה, שורצ׳ה כפי שכונתה הייתה אישה קטנת קומה, שתלטנית, ולמרות זאת נראה שהסתדרו היטב ביניהם. גם עבורה היו אלה נישואים שניים, לאחר שהתגרשה מבעלה הראשון שהיה חרדי קיצוני מאד.

סבא וסבתא זלמן ושורצ׳ה אהבו את הנכדים כאן וכאבו את אובדנם של בני המשפחה שנשארו בפולין. קשר משפחתי לא ברור היה לשרה עם שושנה בקר (כנראה בת דודתה) שחיה בחדרה.

בצריף הדל שהיה ביתם בחצר בית הכנסת בעפולה ואחר כך בביתם בבית שערים הייתה אוירה משפחתית. החגים נחוגו כהלכתם, השבת נשמרה בקפדנות וכן הכשרות ויתר המצוות.

נקודת ציון חשובה בחייהם הייתה תרומת ספר תורה לישיבת "עץ חיים" בירושלים, ולפי הכיתוב על תעודת התרומה מובטחת להם הזכרת שמותיהם מדי שנה.

רשמה: פרחה פלד