אהרון רובין ז״ל
בן שושנה ודויד מנחם
נולד ב- 1912
בברית המועצות
נפטר ב- 1982
בן 70 במותו.
חייו ואישיותו של אבא, אהרן רובין ז״ל
מאת - הלל רובין
אבא, בנימין אהרן, הצעיר בשלושה אחים, נולד ב- 5 ביוני 1912, כ׳ סיוון תרע״ב, להורים דוד-מנחם ושושנה רובין. העיר סטניסלב, בה נולד, נמצאת כיום בתחומי אוקראינה. באותה עת הייתה עיר זאת תחת השלטון האוסטרי. בהיות אבא פעוט הוא התייתם מאביו שהיה אז, בימי מלחמת העולם הראשונה, חייל בצבא האוסטרי. בהמשך המלחמה נפטרה גם האם. היא יצאה מפתח ביתה ונרצחה בידי פורעים אוקראינים. לאחר כמה שנים, ישראל בלקינד, מראשוני הבילוי״ם, ארגן קבוצה של כ- 50 יתומים, וביניהם שלושת האחים, והעלה אותם ארצה בשנת 1922.
בלקינד החליף את כל שמות המשפחה של ילדיו (להם קרא "בניי") לשמות עבריים. לאבא ואחיו החליף את שם המשפחה ל"אודם". בשם זה קראו לאבא רבים מידידיו במשך כל ימי חייו. אך בשנות השלושים הגיע לארץ קרוב משפחה, ששידל את האחים לחזור לשם משפחתם המקורי. הוא טען כי במשפחתם רבים היו מלומדים ורבנים, וכי עליהם לשמר את השם הזה. אז חזר אבא לשם המשפחה "רובין". חזונו של בלקינד היה לייסד בחפציבה, שליד חדרה, ישוב למופת שקרא לו "קריית ספר".
בישוב זה הייתה כוונה לשלב עבודת כפיים בהחייאת השממה תוך השרשת תרבות ישראל. קבוצת הנערים היתומים הייתה מיועדת ליישם את החזון הזה. לדאבון לב, הייתה זאת תוכנית כבדה ממשא כתפיו של יחיד, וכעבור שנה ומחצה התפרקה החבילה.
כמה תחנות עבר אבא בהמשך דרכו, בעשור השני של חייו; פנימייה בכפר ילדים שליד עפולה, בית יתומים בירושלים ועוד. בסוף שנת 1927 התקבל אבא ללימודים בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל", בו למד שלוש שנים והתמחה בענפים: מטעים, רפת ופלחה. הייתה זאת אולי התקופה הרגועה בחייו, בה הרחיב את השכלתו וגיבש את אישיותו. אבא סיפר לנו, הבנים, סיפורים רבים על תקופת לימודיו במקווה ישראל. שמענו ממנו על יחסי מורים ותלמידים; על נושאי הלימוד; המורים שהעריך, ואלה שלא כל כך העריך. היו לו מחברות עם אוספי שירים שחיברו הוא וחבריו במקווה ישראל. הוא אף לימד אותנו לשיר את השירים הללו.
כה עמוקות היו חוויותיו מבית ספרו. לאחר פטירת אבא, בעת השבעה, באו לביתנו שני חברי המושב, שלמדו עם אבא במקווה ישראל. הם סיפרו לנו כי אבא היה התלמיד הטוב במחזורו. ממנו אף פעם לא שמענו על כך. הוא היה אדם צנוע מאוד, ומעולם לא התפאר בכישוריו. בשנת 1930 סיים אבא את לימודיו במקווה ישראל.
תקופה קצרה עבד אבא עם אחיו הבכור, ישראל במטעי השרון; הוא עבד בחקלאות במושבות הגליל; שלח ידו במקצועות הבניין, ובעיקר כטייח בחיפה. זמן מה בתקופת מאורעות הדמים של השנים 1936 - 1939 הוא עבד כנהג משאית. במשך זמן מה הוא עבד במשקים חקלאיים במושב נהלל והדריך בבית הספר החקלאי לבנות של חנה מייזל שבנהלל. שם הוא הכיר את אמא, עדה כהנוב; אך חברות של ממש נוצרה ביניהם רק בשנת 1937, לאחר שאבא הצטרף ל"ארגון אפרים" – הארגון שהתכונן להקים את מושב בית שערים. בשנת 1938 נישאו אבא ואמא והקימו את משקם החקלאי בבית שערים. כאן נולדנו, שלושת ילדיהם - הלל, דוד ויואב.
איש חרוץ היה אבא, ברוך כשרונות ואומן מלאכת כפיים, משתלן, נוטע, רפתן, פלח, בנאי, מכונאי ונהג. בכל אשר שלח ידו, עשה באחריות ובמסירות. לעתים עד שכחת עצמו, ובאחרית ימיו גם מעבר לכוחותיו. הוא היה איש עבודה עם מצפון ומוכן תמיד לעזור לזולתו. באהבה רבה פיתחו אבא ואמא משק מגוון ורחב, שכלל בשיאו רפת גדולה ומשובחת, מכון חליבה משוכלל, פרדס, מטע, משתלות עצי פרי, ירקות ולול. אמא הייתה דור חמישי לחקלאים. היא מצאה בחקלאות סיפוק, וזאת הייתה אהבת חייה. לעומת זאת, לאבא היה עניין רב מאוד גם בנושאים אחרים; בפרט נמשך לעניינים טכניים - הוא סייע כמעט לכל חברי המושב להתקין אנטנות לרדיו שלהם; הוא היה להוט לעזור לתקן כלי רכב שנתקעו בדרכם וכ״ו. הורגש כי האדם המוכשר הזה, רק עקב יתמותו מהורים, לא זכה לקבל חינוך לפי כישוריו.
אבא ואמא עמלו וייגעו ללא גבול כדי להקנות לילדיהם תורה ודעת כמיטב יכולתם ואפשרויותיהם. אך הם גם רצו לראות בן ממשיך במשקם. לפיכך, אחרי התקף לב קל בשנת 1972, אבא לקח במשך שנים תרופות כדי שיוכל להמשיך ולתפקד, ובאותה עת המשיך להחזיק במשק ואף להגדילו. אך התברר כי משלושת הבנים אף אחד איננו מועמד רציני להמשיך בחקלאות; יחד עם זאת ההתקפות של מיחושי הלב אצל אבא חזרו ונשנו. אז השתכנעו הורי כי אין מנוס וצמצמו את משקם. נשאר רק הטיפול בלול של מטילות ופרדס קטן של אשכוליות. דומה שהגיעה שעתו של אבא לנוח קצת מעמל חייו, והנה ניתק פתיל חייו, והוא נפטר עקב התקף לב פתאומי באוקטובר 1982 בהיותו בן שבעים. לאחר שנתיים של שהייה בארה״ב, ציפיתי בכיליון עיניים לבואי ארצה ופגישתי עם שני הורי. ואז הגיעה אלי הידיעה על פטירתו הפתאומית של אבא. מייד שבתי ארצה וליוויתי את אבא בדרכו האחרונה. כל כך הרבה נושאים היו לי לדון ולשוחח עם אבא, שהיה לי כחבר. אך לא אוכל עוד לראותו לעולם. רק דמותו ומורשתו נשארו עימנו.
על המצבה של אבא נכתב "הוי מתלמידיו של אהרן ... " אכן טוב לב מעין כמוהו היה אבא, אוהב שלום ועוזר לכל נזקק. יהי זכרו ברוך עמנו לעד.
