מושב בית שערים

בת שבע דגני ז״ל

בת חנה ואריה זוערברון

נולדה ב- 1911

ברוה רוסקה פולין

נפטרה ב- 18.4.2003

בת 92 במותה.

בת שבע דגני ז״ל.

אני רוצה להיפרד מבת שבע בדרכה האחרונה בשם חברי בית שערים, ובשמי אני.

אין עונה בשנה העשויה להתקשר בדמיוני לבת שבע כמו עונת האביב עתירת הצמיחה והפריחה השופעת.

כמעט ולא היתה בכפר גינת פרחים מטופחת ומושקעת כמו גינתה של בת שבע.

בכל תחומי שליטתה לא מצאת רבב. לא בבית ולא בגינה. לאחר פציעה שעברה, בתקופת ההחלמה היתה דאגתה העיקרית האם תוכל לשוב לעבוד בגינה.

אט אט ובהדרגה התרחקה מאיתנו השכנה הטובה עד לפרידה הסופית, היום.

בעיות הנובעות מהגיל והריאות אילצו אותה לחיות בשנותיה האחרונות בבית האבות, שם קבלה את הטיפול המתאים והמסור בכל מחלקה ובכל שלב.

מהשנים הללו נשארים זיכרונות למשפחה.

לנו נשארים זכרונות יותר רחוקים ובהם בת שבע אשה טמפרמנטית עם מודעות חברתית עמוקה, אשת עקרונות חכמה רגישה ואינטילגנטית, ערה לנעשה בארץ ובכפר ותורמת מכשרונה וכישוריה לטובת היחיד והכלל.

בת שבע הקימה את מוסד החתונות המאורגנות בכפר כשהמונח קיטרינג עוד לא בא לעולם.

כושר הארגון, הסדר, ההקפדה עד אחרון הפרטים, החוש האסטטי המפותח, החריצות והיוזמה היו חלק בלתי נפרד מבת שבע. הנכונות לתרום את כל אלה לטובת האחרים ללא תמורה גרמו לכולנו לצאת נשכרים.

בת שבע העניקה לחגיגות שעשתה ממד יוצא דופן. היו אלה שמחות פרטיות שהתנדבה לארגן והיו אלה חגיגות ציבוריות שגולת הכותרת שלהן: חגיגות יום העצמאות, כשהיא תיכננה ארוחה חמה לכל הכפר. זה היה כל כך חשוב לה שיכולת לדמיין את הניחוח העולה עם אדי התבשילים.

כל שנותיה של בת שבע בבית שערים היו שנים של עבודה קשה, בניקיון המרפאה, בבית והרבה מאד בגינה. אבל אף פעם לא התלוננה.

לצידו של שעיה ז״ל, איש יקר בפני עצמו, השקיעה המון בחינוך שני הבנים.

כי בחינוך ראתה חזות הכל.

בת שבע לא הסתפקה בעמל כפיים, החשיבה מאוד לבוש מוקפד והופעה אסטטית ונסעה לתפור את בגדיה אצל תופרת מקצועית במיוחד ברמת גן. הכל בשביל השלמות.

היא קראה הרבה, התמצאה בפוליטיקה, נסעה להצגות תיאטרון והיתה משתתפת פעילה ומתמדת במשך שנים בחוג האיזורי לידיעת הארץ.

ציטוט מדברי צבי פלד: "בת שבע אוהבת ארץ ישראל דרך הרגלים". לא מסתפקת בידע או בלימוד תיאורטי, חווה את הנופים במו רגליה וחושיה.

בת שבע הגיעה לכפר כדי להצטרף לחברותיה מילדות עוד מרווה-רוסקה שבפולין. חוה שומן ז״ל ומינה ויטלס תבדל לחיים ארוכים ובריאים. אלה המשיכו להיות חברותיה הטובות, ולצידן התידדה עם חברות חדשות נוספות.

אני זוכרת היטב את היום בו קיבלה משפחת דגני את אבא שלי ז״ל ואת הידידות האמיצה שנקשרה ביניהם.

לרוע המזל נאלצה בת שבע להתמודד עם אסונות כבדים שפקדו את המשפחה, החומה הבצורה האישית החלה להיסדק. בצד שמחות וגידול המשפחה היה צער גדול שכשל כוחה להתמודד איתו.

והשנים עושות את שלהן ואינן מיטיבות עם אף אחד.

הערכנו את בת שבע הערכה עמוקה ואמיתית על כל מה שהיתה וכך נזכור אותה.

אסיים בציטוט עם שינוי קל מהשיר הידוע: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האישה הזאת" .....

פרחה פלד.