מושב בית שערים

מאשה אילי ז״ל

בת חיה ומשה בגון

נולדה ב- 1913

בסביסלודג׳ רוסיה (הלבנה) פולין

נפטרה ב- 1981

בת 68 במותה.

מאשה (בגון) אילי ז״ל

מאשה נולדה בעיירה "סוויסלוג" שברוסיה הלבנה, בשנת 1913, למשה ולחיה בגון.

בת בין חמש בנות ושני בנים לסבא משה ולסבתא חיה שהיו ציונים בכל רמ״ח אבריהם.

בשנת 1924, עלתה המשפחה ארצה - אב ושבעת ילדיו - ללא סבתא חיה, שנפטרה מספר שנים קודם לכן. המקום הראשון במולדת היה בג׳דה - רמת-ישי, אך בעקבות המצוקה הכלכלית במקום, עברו בני המשפחה לירושלים.

אמא - מאשה, למדה בשנות נערותה בסמינר למורות "המזרחי" בירושלים, והוכשרה להוראה. עם גרעין תנועת הנוער הצטרפה לקבוצת החוגים שמקום מושבם היה בעין-חרוד ליד המעיין. שם פגשה אמא - מאשה את אבא - אלכס, אותו לימדה עיברית.

זמן קצר אחר כך נישאו אמא-מאשה ואבא-אלכס בישוב נשר שליד חיפה, אצל אחותה סימה. להינשא באותם הימים היה מעשה בורגני, ולכן חשאיות אפפה את נסיעתם לנשר,שמא ידעו החברים.

הלבטים בין צורת ההתישבות המתאימה לשניהם הוליכה אותם ל"שיך-אבריק" משם למעוז-חיים ומשם לבית-השיטה, שם נולד בכורם - רמי, בשנת 1937.

בשנת 1943 הצטרפו אמא-מאשה ואבא-אלכס עם רמי למושב בית שערים. חלומם להיות בעלי משק התממש מספר שנים מאוחר יותר, לאחר שאלכס שימש כנהג במושב בשנותיו הראשונות. סבא משה בנה יחד עמם את בית האבן בו גרה עד היום משפחת אברהמי - ורק מאוחר יותר "התחלפו" מאשה ואלכס עם פיקו ודבורה, והפכו להיות בעלי משק משלהם.

אמא-מאשה עבדה לצידו של אבא במשק וכל החלטה קטנה כגדולה נשקלה יחדיו בתיאום ובכבוד הדדי לרצונות שניהם. בשנותיהם הראשונות כחקלאים נאבקו אבא ואמא על קיום המשק כשלאבא יתרון גדול כבוגר הכשרה חקלאית בהולנד.

הכשרתה כמורה באה לידי מימוש שנים רבות אחרי סיום הסמינר, בנסיבות טרגיות.

בשנת 1958 כשרמי ז״ל נהרג, השתנו החיים בבית. אמא יצאה לעבוד כמורה במעברה בשימרון שליד נהלל וכך הפכה את ההוראה למקצוע ממומש בחייה.

שנים אחר כך עברה להורות ברמת-ישי, שם הפכה למנהלת בית הספר וכמה שנים לפני שפרשה, בחרה ללמד אנגלית שהיתה אהבתה הגדולה. המעבר מנהול בית ספר להוראת אנגלית הוא משהו מאוד ייחודי לאופיה של אמא.

הכשרון, התבונה, המנהיגות, הם אלה שהובילו אותה לניהול. כשחשבה שהיא "מבוגרת" מידי ל"רוח-הניהול" כפי שהבינה אותו, בחרה להורות אנגלית באותו בית ספר, בלי שום תחושה של "ירידה" במעמד.

הענייניות, החוסן, הבטחון, אפשרו לה לקבל החלטות שאינן "מקובלות" במובן הפשוט של המילה.

אמא היתה אשה של ספר, מוסיקה, תרבות ויכולת שיחה עם כל אדם. מאוד נחרצת בדעותיה, מאוד מעורבת בחיי משפחתה ושכניה ומעורה היטב בנעשה בכפר.

היותה סבתא היה תפקיד שמילאה בכל הנחישות, הרצינות והחום שניתן לתאר.

בתוך העולם המלא הזה, עם אבא, הילדים והנכדים, נמצא כל השנים השבר הנוראי על נפילת רמי, השבר שהכריע אותה והיא רק בת ששים ושבע שנים במותה.

יהי זכרה ברוך לעד

כי את עמנו

כתבו הבנים: נילי, יהודה.

1.5.2000