מושב בית שערים

דוד אברמוביץ ז״ל

בן הדי ויצחק- אבא של בלומה רייזנר

נולד ב- 1901

בקולוני רוסיה

נפטר ב- 1974

בן 75 במותו.

דוד אברמוביץ

דוד אברמוביץ נולד בשנת 1901 בכפר קולנה ברוסיה. אביו יצחק אברמוביץ היה מנהל חשבונות של פריץ בעל אחוזה גדולה ליד הכפר, אמו אידי גידלה חמישה ילדים, ארבעה בנים ובת. הפריץ נתן למשפחה חלקת אדמה, והבנים עיבדו אותה וגדלו בעיקר טבק.

הכפר קולנה היה מרוחק ממרכז יהודי, ולכן הביא האב לבנים מורה, והם למדו בבית. כאשר התחתן דוד עם איטה לבית גדזברג, עברו להתגורר בעיירה פרוסקורוב, שהייתה עיירת המחוז של האזור, ושם נולדה בתם הבכורה בלומה בשנת 1921.

ברוסיה הייתה אז תקופה קשה מאוד, גם מבחינת הביטחון האישי של היהודים, (הפחד מפני הבולשויקים) וגם הפרנסה הייתה בקושי רב, ורבים הגרו לארצות הברית. שני אחיו של דוד הגרו לארצות הברית, אך כאשר דוד רצה לצאת אחריהם לא נתנו יותר אשרות כניסה לארצות הברית, ולכן נאלץ לעבור לפולניה, כאשר משפחתו נשארת עדיין ברוסיה, ושם חיכה לקבל אשרה. אחרי שנתיים הצליח לקבל אשרה לארגנטינה, שם היו קרובי משפחה רחוקים שהיגרו מספר שנים לפני כן, לאחר שקיבל אשרה הצטרפה אליו אשתו איטה עם הבת בלומה שהייתה בת שנתיים, הן עברו את גבול רוסיה-פולניה, תוך סכנת חיים ושיחוד שומרי הגבול, אשר שדדו את כל הרכוש המועט שהיה להם.

מפולניה נסעה המשפחה לארגנטינה, ושם נעזרו ע״י קרובי משפחתם שהיגרו שנים מספר לפניהם. הם השתקעו בעיר הבירה בואנוס-איירס, ודוד החל לעבוד כאיש מכירות של מפעל טכסטיל, בשיטה של מכירה מבית לבית, העבודה הייתה קשה, אך הוא הצליח לפרנס את המשפחה בכבוד. המשפחה קיימה קשרים טובים עם הקרובים שכבר גרו בעיר כמה שנים, ובשנת 1925 נולד הבן נתנאל, המשפחה שהתה בארגנטינה בערך 14 שנים.

בשנת 1935 שלח להם אחיה של איטה, אהרון גדזברג, אשרות כניסה לארץ-ישראל, אהרון היה ציוני והיגר מרוסיה ישר לארץ ישראל, הוא היה ממקימי עין-חרוד, משם עבר לחיפה, ושאף להביא את כל המשפחה לארץ-ישראל.

דוד ואיטה החליטו לעזוב את ארגנטינה ולעלות לארץ, וכך עם שני ילדיהם, בלומה שהייתה בת 14, ונתנאל בן 10, הפליגו באונייה מבואנוס-איירס עד לחיפה. מסע שלפי הסיפורים של המשפחה היה קשה ומייגע.

בארץ ישראל היה מצב כלכלי קשה ביותר, המשפחה התגוררה בסמוך לדירת האח של איטה, אהרון.

דוד החל לעבוד בכל עבודה שמצא בכדי לפרנס את המשפחה, בעיקר עבד בסלילת כבישים בכרמל, בחיפה, בכל אזור הצפון ואפילו עד סוריה הגיע עם סוללי הכבישים, למזלו הוא היה חזק פיזית ועבד עם החלוצים בכל העבודות הקשות, אבל השכר היה נמוך מאוד, וגם איטה והבת בלומה נאלצו לעבוד בכדי לעזור בפרנסת המשפחה, הבן נתנאל היה צעיר ולמד בבית-ספר הריאלי.

כך חיו בחיפה מספר שנים, בתנאים קשים מאוד. הבת בלומה הכירה בחיפה את אפריים רייזנר, שהיה חלוץ וחבר בארגון אפריים-שהקים את מושב בית שערים. כאשר נישאו עברו בלומה ואפרים להתגורר במושב, דוד ואיטה המשיכו לגור בחיפה, עד שפרצה מלחמת העולם השנייה ובמהלכה המצב בחיפה נעשה מתוח מאד, והם החליטו לעבור לגור במושב בית שערים עם הבת בלומה.

במושב דוד החל לעבוד כשכיר בעבודות שונות, הוא לא בחל בשום עבודה וגם עם הייתה עבודה פיזית קשה, כך עבד בריסוס המטעים בכפר, עם מרסס רתום לסוס, כאשר הטרקטורים עדיין היו חלום בלבד. כאשר החלו לבנות את הבתים במושב, התמחה בהפעלת מכונת הבטון, והשתתף ביציקות הבטון, אך עבד גם בברזל ובכל עבודות הבניין האחרות, בנוסף היה גם חצרן המושב, כשהוא מטפל ומשגיח על כל מבני הציבור, בית העם, גני הילדים ועל הציוד למסיבות, שולחנות, ספסלים שהיו בהשגחתו ומטפל בכל במסירות רבה.

בשנת 1961 נולד לו הנין הראשון, ובאותה שנה נסע לבקר את אחיו בארה״ב, ושהה שם בערך חצי שנה, כאשר חזר ארצה המשיך לעבוד בכפר עד שיצא לגמלאות.

בסוף ימיו פקדו את משפחתו אסונות קשים, אשתו איטה נפטרה אחרי מחלה ממושכת כשהיא בת 69 שנים, אחר כך נפטר בנו נתנאל שהיה בן 38 במותו והשאיר אישה ושלושה ילדים קטנים, נכדו אלחנן נהרג כאשר היה בטיסת צילום מעל מצרים.

בן 75 נפטר דוד אחרי מחלה קשה וסבל רב, הוא הובא לקבורה בבית שערים, ונקבר ליד אשתו ובנו.