מושב בית שערים

תומר רון ז״ל

בן חנה ויורם (רויניק) רון

נולד ב- 14.11.1972

בבית שערים

נהרג בתאונה ב- 28.4.1990

בן 18 במותו.

תומר רון

"לשכוח אדם זה כמו

לשכוח לכבות את האור בחדר

ונשאר דולק גם ביום

אבל זה גם לזכור, על ידי האור"

י. עמיחי

תומר רון - רויניק

בן חנה ויורם

אח לאיתן, דלית ויהודה

נכד לנעמי ונחמן לובימוב

נכד לחסיה ויהודה רויניק

נולד בח׳ כסלו תשל״ג - 14.11.1972

נספה בתאונת אופנועים ב - ג׳ אייר תש״ן - 28.4.1990

קשה לי לכתוב כי הכאב צובט והגרון צורב מדמעות.

מה כותבים? איך כותבים? כדי שיבינו את חסרונך בתוך הלב.

פתאום אתה איננו. בהתחלה היה הלם, כאב, אחר כך כעס גדול על העולם, על כולם.

למה דווקא אתה? עכשיו נשאר פצע עמוק בלב, פצע שנדמה כי לעולם לא ירפא.

ככל שהזמן עובר אנו יותר ויותר לא מבינים את המוות. איך הבן האהוב נעלם מן העולם

ולא נראה אותו יותר.

אנו רוצים לראות אותך - ולו רק לרגע, לדקה, להגיד כמה דברים ששכחנו, להוסיף מילים

על כל מה שאמרנו. אבל אין, אין למי להגיד ולא יהיה אף פעם.

תקופה קצרה עברנו ביחד. תקופה יפה שבה ראינו אותך גדל וצומח לגובה. חברים רבים היכרנו - חברים שלך, ועכשיו חברים שלנו.

שתי פציעות עברנו אתך, כאשר נפלת בטיול בהר תבור ושכבת חודש ימים בבית החולים, עם כליה פגועה, זעזוע-מוח ושבר ברגל. עברת את זה ויצאת בריא. פציעה שניה - כאשר החלקת בחצר אצל יואב ונפצעת פצע פתוח וגדול בברך, וגם אז היית בבית חולים.

הרבה זכרונות אנו נושאים אתנו. כל יום, כל שעה וכל רגע אתה עמנו. בכל מקום בו אנו נמצאים, אתה עמנו.

שלושה דברים היו חשובים לתומר: האופנוע, ההופעה - שהיתה חייבת להיות טיפ-טופ, והחברים. הבית שימש גם כמועדון חברתי. תמיד יושבים במטבח שותים קפה ומכינים אוכל. החברים ידעו איפה נמצא כל דבר בארון וגם במקרר.

תומר עולה על האופנוע ונוסע, מרים את הכלי ונשאר על גלגל אחד, קופץ ועובר מכשולים, יורד ועובר תעלות, מרחף באויר וכולו חיוכים.

מיום שלמד ללכת טיפס על כל דבר שזז. בגיל שלוש כבר רכב על אופניים בלי גלגלי עזר וכשגדל עבר לאופנועים וטרקטורון. היה לו אופנוע ראשון "פיאג״ו" והשני "פנטיק" והאחרון "סוזוקי" ספורט -מוטוקרוס. ה"צעצוע" הזה מפתח מהירויות גבוהות ויכולת ביצוע מדהימים, כאשר הרוכב עליו מיומן כמו תומר. תומר ביצע פעלולים עוצרי נשימה באותו אופנוע.

בבוקר שבת, 28 לאפריל 1990, באו החברים של תומר לשתות קפה ודברו על כך שהם נוסעים לאימונים בחוף נחשולים. כאשר הגיעו לחוף נחשולים, חוף בו היה קיים מסלול לא רשמי של אופנועים, התחיל תומר לרכוב על האופנוע ולבצע פעלולים. תוך כדי רכיבה הצטרף אל תומר בחור נוסף, בוגר יותר, ויחד התאמנו. בשלב מסויים פרש הרוכב השני מהמסלול וכאשר חזר לא הודיע, ואז על גבעה שתומר קפץ עליה מספר פעמים, הופיע הרוכב השני - תוך כדי קפיצה באויר, הוא ותומר התנגשו באויר - שניהם נפלו, תומר איבד את ההכרה ולמרות נסיונות ההחייאה נפטר כעבור זמן קצר.

ההלם היכה בכולם.

לפנות ערב הבית והחצר היו מלאים בני נוער מכל העמק. תומר מת ועמו החלום הגדול - להיות נהג מירוצים.

את ארונו של תומר נשאו חברים בני גילו. קבוצות קבוצות נשארו חבריו ליד הקבר, שעות לאחר הלוויה, ערימות של זרי פרחים כיסו את הקבר הטרי. וביום העצמאות איש מהחברים לא הלך לחגוג.

רק אצל מעטים קשור מותם לחייהם כפי שהיה אצל תומר.

המשפחה האוהבת והמתגעגעת