מושב בית שערים

אסתר (תיתי) ברוידה - חמיש ז״ל

בת לאה וישראל ברוידה

נולדה ב - 14.6.1941

בבית שערים

נפטרה ב - 29.2.2016

בת 75 במותה

בית שערים

11.3.2016

אסתר חמיש ז״ל

לאה וישראל ברוידה הצטרפו ממקום מושבם בחוות שטוק (נווה יער דהיום) למתיישבים הראשונים בכפר, חברי "ארגון אפרים". אסתר היא בתם השניה שנולדה ב 14.6.1941. אנוכי, אחותה הגדולה, הייתי בת שנתיים כשנולדה ואחינו הצעיר, יחזקאל, נולד 3 שנים אחריה. אסתר נקראה על שם אמו של אבינו שנפטרה בגיל צעיר. לא ידעתי לבטא את שמה וכך נוצר הכינוי שלה: תיתי. מגיל צעיר היתה שונה משאר הילדים אבל לא "זכתה" לאבחנה מדויקת באשר לשונות הזאת.

למדה עד כיתה יוד למרות הקושי ואז נשארה עם ההורים בבית. בהמשך עברה בחיפה קורס מיקצועי בתפירה במסגרת מוגנת אבל התקשתה לעמוד בדרישות הקצב וההספקים.

באותה תקופה חולקו דברי הדואר בבתים (לא היו תיבות דואר אישיות) והיא קיבלה את תפקיד הדוורית. ההליכה לכל אורכו של הכפר עם דברי הדואר היתה משימה פיזית לא קלה. אבל תיתי נהנתה ממנה, גם מההיבט של עשיית טוב למקבלי המכתבים, גם מפגישות עם אנשים רבים ברחוב וגם מסיפוק הסקרנות לגבי כל מה שקורה בכפר.

תקופה של מספר שנים היתה נשואה ליוסי חמיש שנפטר במפתיע ושוב נשארה לבד.

עזרה לאבינו בימי זקנתו (לאחר שאמא נפטרה ב 1979) ככל שיכלה ונשארה בודדה כשגם הוא הלך לעולמו ב 1992. תיתי היתה אהובה מאד על הורינו והם ניסו לטפח אותה חרף מגבלותיה ולהשקיע בה ככל שניתן. המשפחה המורחבת המשיכה ברוח זו ותיתי ידעה שיש כתף שמושטת לעברה כמשענת בכל עת.

ידועת חולי היתה לאורך שנים רבות. בעשר השנים האחרונות, כשקשתה עליה ההליכה, הסתגרה בביתה. בילתה שעות רבות מדי יום בפתרון תשבצים, סודוקו וחידות שונות ובצפיה בטלויזיה.

חוש הצדק והיושר שלה היו מוחלטים.

לקחה ללב כל מעשה עוול ששמעה עליו וכאבה כמעט באופן אישי את כל החדשות הרעות שראתה בטלויזיה. מאד שמחה כשמישהו התענין בה או ביקר בביתה ובשנים עברו הרבתה לארח את ילדי השכנים ולכבדם, כי הנדיבות ורוחב הלב היו בהחלט מתכונותיה הבולטות. מאד היה חשוב לה הקשר עם בני אדם בכלל ולא חדלה להתענין בפרט בבני המשפחה מהמעגלים הרחוקים כמו הקרובים. את הזיקה הציבורית שלה לא איבדה ממש עד לשבועות האחרונים לחייה כשהדבר התבטא בדאגתה לסידור העבודה של הפדיקורטיסטית שבאה לכפר.

בעשר השנים האחרונות נזקקה לטיפול וליווי של מטפלות זרות פיליפיניות.

מהיותה קפדנית ועקשנית לא הסכימה לשום "עיגול פינות" בשום תחום.

כמו שלא ויתרה והתעקשה להבין כל בדל אינפורמציה שקלטה כך גם למטפלות לא עשתה חיים קלים, על אף שהערָיכָה את עבודתן למענה.

בסופה של תקופה בת מספר חודשים בה חלה הידרדרות בריאותית משמעותית במצבה, נפטרה תיתי ביום כ׳ אדר א׳ תשע״ו, 29.2.2016.

מילותיה האחרונות על מיטת חוליה בבית החולים היו "אני רוצה לחיות!"

היא הובאה למנוחות סמוך לקברי הורינו בכפר בו נולדה וחיה כל ימיה.

יהיו נא מצבתה בבית העלמין, כל מה שבני המשפחה חוו איתה וממנה והמילים הכתובות כאן- יד לזכרה.

פרחה פלד.