מושב בית שערים

צילה יבלון ז״ל

בת משה ואברהם פרנקל

נולדה ב- 1907

בהורודוק פולין

נפטרה ב- 1988

בת 81 במותה.

צילה יבלון

צילה יבלון נולדה בפולין בעיירה הורדוק הסמוכה לעיר ביאליסטוק.

שמה היה צירל הלוי פרנקל. ההורים רבקה ומשה היו אנשים דתיים מזרם ה"חסידים". לאמא היו שני אחים ושתי אחיות. הורדוק היתה עיירה קטנה שמנתה כ-5,000 נפש מהם כ-4,000 יהודים.

רוב התושבים התפרנסו מעמל כפיים והפרנסה הייתה בדוחק, כך היה גם בבית אמנו. למרות תנאי המחיה הקשים כל הילדים למדו. אמא למדה בבית הספר העברי "תרבות" בנוסף למדה את השפה הרוסית שאותה אהבה וגם את השפה הפולנית.

בבית ההורים דיברו אידיש. אמא למדה את מקצוע התפירה, כך היה מקובל באותם ימים. בהיותה נערה צעירה הצטרפה כחברה לארגון "החלוץ" והיתה פעילה בפעולות תרבות שונות. אמא יצאה להכשרה ב"שחריה" ובשנת 1928 עלתה לארץ כבת זוג של שאול רובין (אך ורק לצורך העליה). הקבוצה שלחה אותה ללימודים במשק הפועלות, שם למדה חקלאות, נהול מטבח ובישול. כשסיימה את לימודיה שבה לקבוצה בחדרה. בחדרה לקתה בקדחת, מחלתה היתה רצינית ולכן נשלחה להחלמה במוצא. כאשר התאוששה חזרה אל הקבוצה שנמצאה ביבנאל. ביבנאל עבדה כתופרת בבתי נשות האיכרים. בשנת 1931 עברו חברי הקבוצה למגדל. אמא ואבא הכירו בארץ ובשנת 1932 הרב של יבנאל השיא אותם. הם גרו במגדל עד אשר באו לבית שערים ב-1936 והקימו את המושב יחד עם חבריהם מהקבוצה והארגון.

היה זה בחודש ניסן לפני חג-הפסח. הורי בנו את ביתם ומשקם יחדיו, היו שמחים ומאושרים בחלקם. ביתם הראשון היה צריף בן שני חדרים הול ומטבח, המקלחת והשירותים היו בחוץ. אמא דאגה לייפות ולטפח את הבית. הבית היה תמיד מסודר ומבריק בנקיונו. אמא אהבה לחדש, להוסיף ולשנות ומדי פעם ביתנו התקשט ולבש מראה חדש. אהבתי מאד את הבית הזה, חיינו בו במשק י״ג שנים. בבית הזה גדלנו אחי ואני בו התארחו החברים הטובים ובני המשפחה האהובים. תמיד היה מקום, לא היה קשה, לא היו בעיות ולא חסר דבר. השמחה להיות יחד מילאה את כולנו.

בבית זה קלטו הורי את פילי. פילי הנער, הגיע מגרמניה במסגרת עליית הנוער בראשית המלחמה. אמא קבלה אותו כבן וכן גם אבא. הם טיפלו בו בסבלנות, רגישות וחום. אבא הוסיף חדר כדי שתהיה לפילי פינה משלו. הורינו היו אנשים ישרים ואמיתיים, אוהבים וחמים. אמא בשקט והשלווה שלה, בסבלנותה ורגישותה הרבה. לאבא היה חיוך וחיבוק מחמם. אמא כעסה לא פעם, אך הכעס היה מבלי הרמת קול, במספר מלים שאומרות הכל. הביקורת שלה היתה במינון ושליטה.

אמא היתה נפגעת על נקלה ורגישה מאד, היא אהבה שירה ומוסיקה והרבתה להאזין למוסיקה ברדיו. היתה לה שמיעה מצוינת וקול יפה, נעים ומלא רגש. אמא אהבה תאטרון ומחול היא סיפרה לי שבנעוריה שרה ורקדה לא מעט. אמא לקחה חלק בפעילות הציבורית בכפר והיתה חברה בוועדת עזרה הדדית, בוועדת חינוך ותרבות, היתה פעילה בקליטת משפחות עולים ובטיפול במשפחות במעברת רמת-ישי. אני זוכרת שבביתנו מפעם לפעם אירחנו ילדים ואמנם נשארו בביתנו מכתבי תודה ממשפחותיהם. הקשר עם המשפחות נשמר במשך שנים. משפחת אמנו נספתה כולה בשואה והיא נשארה יחידה. בכאב ובאובדן הנורא לא שתפה אותנו.

מכתב יחיד מאחיה הצעיר נותר וממנו שאבנו את שאנו יודעים על בני משפחתה .הורי היו אוהבים ומאושרים בחייהם ובמשפחה שהקימו, בשני ילדיהם ובני זוגם והיקר מכל הנכדים. במשך שנים רבות מדי ערב שבת וחג היינו באים כולנו לבית ההורים לארוחה משותפת שאמא הכינה. לאחר שאמא חלתה המשיכה במסורת זו תלמה כלתם שהיו גאים בה מאד.

אמא נפטרה ב-13.1.88 לאחר דעיכה וסבל בבית-האבות בעפולה.

כתבה רינה (יבלון) פילון

אחות של יאיר (יבלון) יובל.