מושב בית שערים

בן עמי סרנצקי ז״ל

בן רחל ואריה

נולד ב- 2.8.1936

בבית שערים

טבע בבריכת השקיה ב- 28.3.1948

בן 1/2 11 במותו.

היום הזכור לי בחיי

היה זה בוקר חורפי מעונן חלקית וקריר. יום שבת, י״א באדר ב׳ תש״ח.

בסביבות השעה 9.30 בבוקר התאספנו חבורת ילדי כתה ו׳, בנים בלבד, במרכז הכפר והחלטנו ללכת לטייל בגבעת חוות שטוק. כל הילדים היו לבושים בסוודרים או מעילים והיו נעולים נעליים גבוהות או מגפי גומי. טיילנו בגבעה, תוך מציאת מקומות הידועים לנו בצורות הסלעים המיוחדות שלהם או בריכוזי הפרחים. השתעשענו תוך כדי משחקים וסיפור סיפורים, וכך הגענו עד לסוף הגבעה, התישבנו על סלע גדול וחלק הצופה לצפון-מערב, נחנו מספר דקות, קמנו והתכוונו לחזור לכפר תוך קיצור הדרך, דרך חורשת הזיתים, שלימים מאוחרים יותר שימשה כמעברת בית שערים.

לאחר חציית החורשה חצינו גם את הכביש הראשי ועלינו על שפת בריכת ההשקיה של מקורות ב"גבעת-נורקין", שבנינה הסתים בדיוק בקיץ שחלף. מצאנו שהבריכה מלאה מים.

בתחילה טבלו הילדים את מגפיהם במים ולאחר כמה דקות גילינו שעל צינור יציאת העודפים מהבריכה מונח ארגז ברזל מרובע בצורה הפוכה. הורדנו אותו מהצינור, הפכנו אותו והבאנו אותו אל המים. היה זה ארגז בגודל של מטר על מטר עם דפנות בגובה של 30 ס״מ. החלטנו להשיט את הארגז בבריכה. באותה שעה נשבה רוח מערבית קלה, לכן השטנו את הארגז בידינו לאורך שפת הבריכה לצד מערב ושם עלו עליה שני ילדים והרוח השיטה אותם לצד מזרח תוך חצית הבריכה.

מובן שרוב הילדים פחדו לשוט ולכן סיכמנו שישוטו רק ילדים שיודעים לשחות. באותם ימים רוב ילדי בית שערים לא ידעו לשחות היות ולא היתה בריכה בכפר וגם לא היו נוסעים למקומות אחרים, כך שרק ילדים בודדים ידעו לשחות. בכיתתנו, מלבדי, ידעו לשחות צבי נחומי (גרבובסקי), ואוליה, נער ששהה אצל משפחת אגמי ובא ממצרים. צבי נחומי לא רצה לשוט והוא וכל שאר הילדים שלא ידעו לשחות עלו על הבריכה הסגורה הנמצאת בסמוך וצפו לכיוון הבריכה בה שטנו, רק הילד בן-עמי סרנצקי, שלא ידע לשחות, התעקש לשוט בארגז הגדול כך שהיינו שלושה ילדים שהיו מוכנים לשוט.

לאחר מספר פעמים ששטנו שניים שניים, עלינו כל שלושת הילדים על הארגז והתחלנו לשוט מזרחה. כשהגענו בערך לשליש אורך הבריכה החל הארגז מתנדנד, כנראה שלא הצלחנו להחזיק שיווי משקל, בכל נדנוד נכנסו מים לארגז מעל דפנותיו. כיוון שהארגז היה כבד מאוד.

כעבור זמן קצר שקע הארגז ואיתו שלושת הילדים. למיטב זכרוני שקעתי עם הארגז, עשיתי מספר תנועות בידי וברגלי ועליתי למעלה. אני הייתי לבוש סוודר ונעול נעליים גבוהות, אוליה היה יחף ובן-עמי נעל מגפי גומי. כשעליתי למעלה ראיתי את אוליה שוחה לכיוון דופן הבריכה, את בן עמי ראיתי לידי כשפיו סגור והוא עושה תנועות בידיו כדי להשאר מעל פני המים. אני התחלתי לשחות תוך כדי תנועות לא מסוגננות, כי רק בקיץ שחלף למדתי לשחות והגעתי לשפת הבריכה.

צבי נחומי שהיה השחיין הטוב שבכיתה, שהגיע אלינו מקיבוץ גבת, קפץ למים עם בגדיו ומגפיו ושחה לבן-עמי וניסה בכל כוחו למשות אותו מהמים אולם כוחותיו לא עמדו לו והוא הרגיש שבן-עמי מושך אותו פנימה למטה. לכן, בשארית כוחותיו מיהר לצאת מהמים.

הילדים שהיו על בריכת המים הסגורה החלו לצעוק לעזרה. ילדי בית שערים הגדולים: דידי, מנחם דוד גורניק ועזריה חומש, רכבו אותה שעה על סוסים בסביבה. לשמע הצעקות מיהרו אלינו וכששמעו וראו את שקורה, דהרו אל הכפר להזעיק עזרה.

מיד הגיעו מספר חברים שידעו לשחות וניסו למצוא את בן עמי שטבע. אני, אותה שעה רצתי הביתה רטוב ובוכה תוך הרגשה איומה שהשארנו חבר בבריכה.

מהידוע לי, חברי הכפר לא הצליחו למשות את בן-עמי והתחילו לעצור רכב בכביש ולבקש עזרה. לאחר מספר דקות עצר בחור מאחד מקיבוצי עמק הירדן, הוא צלל מספר פעמים והוציא את בן-עמי. אולם עבר זמן רב מאז הטביעה עד להוצאתו מהבריכה וכל מאמצי חברי הכפר להחזירו לחיים לא הועילו.

למחרת ליווינו את חברנו בן-עמי סרנצקי, בן האחת-עשרה וחצי, למנוחות בבית הקברות של הכפר.

יהי זכרו ברוך.

עודד (וינברג) גת

פורסם בחוברת חג ה50- לבית שערים, 1986