מושב בית שערים

צילה גולדמן ז״ל

בת חיה ושלמה ברגנפלד

נולדה ב- 1913

בציסבורג גרמניה

נפטרה ב- 1996

בת 83 במותה.

הורינו – צילה ושמעון

אמא ואבא נפגשו לראשונה בשנת 1934, בנשף פורים באולם הראינוע שבעפולה כשהם בני 21.

אמא גרה באותה העת במשק הפועלות [בי״ס ניר העמק היום] ואבא גר במושב מרחביה.

אמא נולדה ב 7.8.1913 בעיר דיסבורג על גדות נהר הריין שבגרמניה.

הוריה שהיגרו מגליציה שבפולין רכשו בגרמניה חנות קטנה.

אביה גויס לצבא הגרמני ונפל בשבי הרוסי, שם הוחזק כשנתיים. למרות שחזר מהשבי כאדם חולה שימש כיו״ר הועד הציוני בעיר וניהל בית ציוני אשר בו כל הילדים היו חברים בתנועת הבונים.

אמא הייתה מזכירה בתנועת החלוץ ועברה הכשרה חקלאית במשך שנה אצל איכר גרמני.

לארץ הגיעו בני משפחתה של אמא שנה אחר שנה: דוד אברהם עלה בשנת 1934, אחריו עלתה אמא בשנת 1935, והאחות מיכל ב 1936.

הם דאגו לסרטפיקטים: להורים - שלמה וחיה ברגנפלד ולדודה רות בת ה -14.

בשנת 1937 הגיעו למושב בית שערים וחיו בו כל חייהם.

אבא נולד ב - 20.11.1913 בכפר תבור - מסחה של אז.

אביו שנולד ברוסיה ולמד שירה בוינה, ויתר על לימודים בפריז, עלה לארץ וחיפש עבודה במושבות הגליל.

אמו ילידת צפת - אביה עלה מגליציה ללמוד תורה בצפת. אמה ילידת צפת שמשפחתה 11 דורות בצפת.

ילדותו של אבי לא היתה סוגה בשושנים, מאחר ונאלצו לנדוד בעקבות מקורות הפרנסה ועבודתו של אביו: מרחביה, טבריה וחזרה ב 1922 למרחביה. בבגרותו, על מנת לקחת חלק בפרנסת המשפחה יצא אבי לעבוד מחוץ למושב ועסק בעבודות שונות ומגוונות: פועל בנין בתל אביב, סבל במפעל המלח בעתלית ובנמל חיפה.

אבא רצה להיות חבר קיבוץ אבל היה איש בטחון מגיל צעיר. את לימודי הנשק התחיל ברפת בבלפוריה, המשיך בקורס מפקדי ישובים בקיבוץ חולדה ולאחר מכן התגייס למשטרת הישובים העבריים "הגפירים".

אמא ואבא נשאו במרחביה לאחר תקופת הכרות ורכשו שם משק חקלאי, אך רעיון הקיבוץ המשיך לנקר במוחם. ואכן לאחר זמן לא רב, עזבו את המושב לטובת קבוצת החוגים היא בית השיטה, שם נולד בנם הבכור.

אך החלום הקיבוצי התפוגג במהרה, כאשר אבא לא מצא עצמו מתאים לחיי הקיבוץ ולהגיון שבו. וכך ב - 1937 הגיעו עם בנם לבית שערים.

כמו יתר חברי הכפר, עברו חבלי קליטה ופרנסה קשים. באותה עת הצטרפו אליהם הוריה של אמא שעלו מגרמניה. במהלך השנים נולדו 3 ילדים נוספים.

אבא שעבר קורסים נוספים במסגרת הנוטרים שימש כרכז הביטחון בכפר. אחר מכן, עם התחלת העליה ההמונית, היה רכז לשכת העבודה וחיפש עבודה עבור העולים החדשים.

עם קום המדינה והקמת חיל המילואים, יצא אבא לקורס מדריכים במחנה עמוס, אך באחד האימונים שבר את שתי רגליו ואושפז בבית החולים תל השומר לתקופה של 6 חודשים.

פציעה זו שינתה את כל אורח חיינו. כל עול הבית, המשק וגידול הילדים נפלו על כתפיה של אמא.

אבא מלא מספר תפקידים: מזכיר הכפר, מזכיר ארגון מגדלי הירקות, רכז את שירות ההדרכה לחקלאים והיה מדריך בסוכנות ובתנובה אקספורט.

אמא, כל השנים הייתה במשק. טפלה במשפחה, בילדים ועבדה בכל העבודות הקשות.

עם התבגרות הילדים, במשך שנים רבות, עבדה אמא בדואר המושב.

בגיל 67 החליט אבא להפסיק לעבוד ולהתפנות לתחביביו שהיו פיסול, ציור ומעט כתיבה.

לאמא היה חוש הומור נפלא שלא שכח אפילו שהייתה על ערש הדווי.

שילוב של הורים אלו הנחיל לנו הילדים את אהבת הארץ ושמחת החיים.

אבא סבל ממחלה מספר שנים ונפטר ב - 9.1.92 בן 78.

אמא נפטרה ב 5.4.96 ממחלה קשה.

זאביק, אראלה, אהוד ועדנה.