מושב בית שערים

יעקב (ג׳קי) מגידוב ז"ל

בן צפורה ויוסף מגידוב

נולד ב-28/09/1938

בתל אביב

נפטר ב-06/02/2004

בן 65 במותו.

ג׳קי שלי,

נולדת בראש השנה, נפטרת בטו׳ בשבט וה"שלושים" נושק לפורים. שלושה תאריכים שזורים בחייך הקצרים מידי אך מלאים בתוכן ועניין.

נולדת להורים צעירים ברוחם שנטעו בך את אהבת הארץ, האדם והאדמה. היית ילד מקסים (לפי הסיפורים) וחולני (סבלת מקוצר נשימה), מה שלא הקל על חייך.

המחלה הובילה אותך בהמשך לקרית ענבים - ביסודי, ואח״כ לכדורי - בתיכון.

כבר אז, בגיל צעיר מאוד ידעת להפיק מכל קושי רווח, ולראות בכל מצב את הפן החיובי.

שם בקרית ענבים התגבש במידה רבה אופייך הנחוש, הכבוד לאדם, היושר הבלתי מתפשר, יחסי חברות, ובאופן בולט האהבה לחקלאות.

נהגת לומר כי עם כל כפית לבן שאכלת בילדותך שמעת מאבא ש״שוב יבניאל לא תיפול" ומישהו חייב להמשיך את המסורת החקלאית.

מכל המגידובים אתה הוא שעשית זאת. בהנאה, באהבה, במסירות, ובגדול.

היכרתיך בצבא, ב"נורית" שעל הגלבוע (שנינו אחרי חברויות קודמות). האהבה שניצתה בינינו היתה מיידית והיא רק פרחה עם השנים ועמדה במבחן בימי שמחה ועצב, ארועים קשים ובצידם חוויות של התרוממות הרוח.

"כל יום מסיבה מחדש" אמרת, וכך הרגשתי גם אני.

בתחילת שנות הששים הצטרפת ל"אגד", באותו זמן נישאנו ועברנו לגור בעפולה.

ב"אגד" היית "מלך השעות הנוספות" ללא מתחרים. עבדת ימים ארוכים ללא ליאות.

ימי עבודה מ - 5 בבוקר עד 12 בצהריים סביב הבית, ומ - 12 בצהרים עד חצות ב"אגד" בחיוך רחב, בהומור שופע ובנדיבות עם חברים. מתרועע עם כל אחד ואהוב על כולם, כי הרי בכל מקום שהיית היה המורל עולה והשירה פורצת.

עברנו לבית פרטי במגדל העמק. את חלקת האדמה שסביב לבית הפכת לגן פורח, מטופח ומעורר השתאות. רקמנו במקום קשרי ידידות ועזרה הדדית אמיתית וגידלנו את שני ילדינו הבוגרים. אבל חיידק החקלאות והכמיהה לייצור בשתי ידיים הביאוך (הביאונו) לכפר.

תחילת דרכנו בבית שערים היתה מאושרת. קנינו משק. גילחנו אותו עד היסוד ובנינו מחדש. נולד אלעד, נטענו עצים, גידלנו גידולים. עבדנו בהרמוניה מלאה עם הרבה שימחה ועוד יותר תקוות לעתיד. הכל עשית בתבונת כפיים דייקנית וברמת איכות גבוהה. הפרדס שנטענו וטופח על ידך באהבה כבונבוניירה הניב יבול מצויין.

האפרסמון שזכה להדלייה ייחודית - תגלית שלך - שמו הלך לפניו.

ואחריו השסק שפריו המושלם נחטף בשוק.

והכל חייב להיות אסתטי, מצויין ואיכותי בלי לעגל פינות. בלי טריקים של שיווק וכמעט בלי התחשבות במחיר. היום קוראים לזה מצויינות!

ג׳קי היית איש של חלומות ויוזמות: גידול המרינו, הברוקולי והשום שהבאת לסל גידולי הכפר. החיידק של ההתיישבות בניצנה בו ניסית להדביק גם חבריך, ועד הקמת המסעדה - כנגד כל המכשולים.

משבר המושבים ומכות שבאו בזו אחר זו כמעט והכריעו אותנו. זה לקח מספר חודשים.

החלטנו שלא נשברים ומחזקים אחד את השני.

התחלת כנהג מונית בלילות ובכל עבודה מזדמנת. רעיון המסעדה החל לקרום עור וגידים.

"זו תהיה מסעדה מעץ עם גג רעפים אדום". בדמיונך הכל כבר תוכנן לפרטי פרטים כולל הגן שיעטוף את המסעדה.

תקופה קשה של מאבקים מול מוסדות וגופים ואינטרסים, רק הגבירו את עקשנותך המפורסמת ואת שיתוף הפעולה ההדוק והיעיל בינינו, שעבד והוכיח את עצמו לאורך כל הדרך.

כך גם בתקופת המחלה וההלם: שותפים לפחדים, לכאבים, לתיסכולים ואולי גם לקצת תקוות. אתה האמנת במערכת הרפואית וידעת לפרגן לה גם בעיתות צרה. האמנת – ולו לרגעים - שתצא מזה. וכמובן המשכת כמיטב יכולתך במלאכת היום-יום: יצירת הגינה לגליה וירון, כרגיל לבד. עזרת לאורן בתחזוקת המסעדה, והתעניינות ביוזמותיו של אלעד ובמצבו. וכמובן בנכדים אשר אותם כל כך אהבת.

ג׳קי, היית אדם רגיש וקשוב לזולת, קולגה נהדר לחיים. תומך ומרגיע. לא אשכח איך מיד לאחר אסון ה"דקר" היית משענת להורי ומתחשב בי בכל פרט ופרט, ואיך הקרנת אופטימיות שכל כך עזרה לעבור משברים.

אני יושבת וכותבת ומנסה לגעת בתחנות שונות בחיינו.

אלה תולדות - אך את לב החוויות המשותפות - עדיין איני יכולה להעביר, כי עיקר הסיפור טמון בשותפות וברגשות שעשו את הקשר והיחס - אותו מירקם סודי של חדוות חיים ואהבה, של פרגון ואמון - של חברות עד כלות.

עדיין לא מצאתי את המילים שיכולות לבטא את היחודיות והכיף שהיה לנו, ואת הריק הגדול שנפער עם לכתך.

שלך אוהבת נגה