מושב בית שערים

יצחק שומן ז״ל

בן חוה רחל ומיכה

נולד ב- 1911

בויטקוב נובו פולין

נפטר ב- 1998

בן 87 במותו.

יצחק שומן

יצחק שומן נולד ב- 15.1.1911 לאמו חוה-רחל לבית סיגל מויטקוב נובו ולאביו מיכה שומן מטרטקוב. המשפחה גרה בויטקוב נובו ליד קרקוב בחבל גליציה שבפולין.

הם היו שלושה אחים: ציפורה, יצחק ואיסר. גרה איתם בבית גם אם אימו הסבתא דבורה סיגל.

בבית לא היו מים זורמים ולא בית שימוש.

במלחמת העולם הראשונה, כשיצחק היה בן 6, אביו גויס למלחמה כחייל ולא שב ממנה. אמו פרנסה את המשפחה מהגמלה הקטנה, שקבלה כאלמנת מלחמה, גידלה ירקות, אותם מכרה בשוק, וכן נתמכה על ידי משפחתה.

יצחק למד בבית הספר העממי הפולני בויטקוב. אידה חרג (אהלי) בת עירו היתה מורתו (לימים יצחק הביא את אידה ויוסף אהלי לנהל וללמד בבית הספר של בית-שערים). אחר כך למד בתיכון מקצועי. הוא היה בעל שמיעה טובה מאד ולמד בעצמו לנגן במנדולינה ובכינור.

יצחק הצטרף לתנועת הנוער גורדוניה והיה שם גם מדריך. ה"ג׳וינט" הציע לו מלגה ללמודי הנדסה בפריס, אבל יצחק ויתר עליה כדי לעלות לארץ-ישראל. אחרי הכשרה בנילניץ (במערב גליציה), שם הכיר את חוה, קבל סרטיפיקט לעליה.

יצחק וחוה התחתנו ב- 1933 ובאותה שנה עלו לארץ.

תחילה באו למגדל, שליד הכנרת, שבה היה מחנה מעבר של הסוכנות, בו ישבו חברי תנועות נוער עד שהלכו לקיבוצים. שם הם הכירו את חברי "שחריה", ו״ארגון אפרים". אחרי שלושה חודשים הם עברו לקיבוץ חולדה. יצחק עבד בפלחה והיה מכונאי, וחוה עבדה בענפי השרותים של המשק. עד מהרה הבין יצחק שקומונה זה לא בשבילו, בגלל חוסר היחס וההתחשבות במי שעבד קשה ומעל לשעות המקובלות. הקיבוץ היה במצב מאד קשה, ויצחק, עבד עד שעות מאוחרות, וכשהגיע בתום העבודה לחדר האוכל, ומצאו נעול ואין אוכל, אמר: "קיבוץ זה לא בית בשבילי". כשהחליטו לעזוב, הם עזבו בלי כלום. כל הנדוניה של חוה נשארה בקיבוץ.

שלחו את יצחק לחבל הכביסה כדי שיוריד לעצמו זוג מכנסים.

יצחק החליט לנסוע לתל אביב, שם גרו כמה חברים שלהם. כשהגיעו לתל אביב פגשו במקרה את נתק (נחמן וינברג), חבר ב"ארגון אפרים", שישב במגדל. נתק ספר ליצחק, שהארגון קנה טרקטור, וצריך אדם שמבין במכונות כדי שיפעיל אותו.

מכיוון, שיצחק וחוה הכירו את חברי "ארגון אפרים" החליטו להצטרף אליהם.

הם קבלו הלוואה של 20 לירות וקנו קצת כלים למטבח, שולחן וארבעה כסאות, ארון בגדים ומכונת תפירה "זינגר" ששימשה אותם גם בבית שערים עוד שנים רבות.

יצחק עבד על הטרקטור במגדל וגם בעבודות חוץ, שהכניסו כסף לאירגון.

ב- 1936 עלה יצחק עם ראשוני המתיישבים לבית שערים.

ב- 1.5.36 נסע לשריד לקחת קומביין כדי לקצור את החיטה, שהשאירו המתיישבים היגוסלביים בבית שערים. הראשון במאי, חג העבודה ויום שבתון, היה מקודש בקיבוץ יותר מהשבת, ואלה עשו לו בעיות.

יצחק, חוה ומיכה, שנולד במגדל, גרו כשנה אצל משפחת נחמקין בנהלל, עד שבנו צריף בבית שערים.

בעת הגרלת המגרשים, יצחק שומן, יצחק ויטלס (בן דודו בשניה, שהיה רווק ולימים נישא למינה, אחותה של חוה) ומשה (וכשטיין) עמיר בחרו להגריל יחד את המגרש ולהיות שכנים.

ב- 1938 העבירו את הצריפים הבנויים בשלמותם למגרשים החדשים. הצריף כלל חדר אחד, מטבח ומרפסת. אחר כך הוסיפו מקלחת, במחובר למטבח. בית השימוש נבנה בחצר.

יצחק עבד באותו זמן בניהול המוסך והפלחה המשותפת של בית שערים, וכן היה אחראי להפעלת מנוע הבאר, שהזרים מים לבריכה (העומדת עד היום במשק אהוד גולדמן).

ב- 1939 יצחק וחוה קלטו נער מעלית הנוער מגרמניה "יומבו" (מנפרד יואל),

ובשבילו הוסיפו חדר קטן לצריף. כשיומבו התגייס לצבא הבריטי עבר לגור איתם מיקי (יצחק הלמן), גם הוא מעלית הנוער, שלא הסתדר בבית בו שהה. הקשרים עם שניהם נמשכו כל חייהם.

הפרנסה מהמשק היתה דחוקה, ויצחק, לאחר שעזב את העבודה במוסך, עבד בכל מיני עבודות נוספות כמו אחזקת המנוע של בי״חר נול לטכסטיל בג׳דה (רמת ישי)

ועבודות שרברבות בבתים שנבנו במושב.

הם גרו בצריף עד 1950, אז נכנסו לגור בבית, שנבנה לפי התכנית של יצחק. ב- 1951 חובר הבית לרשת החשמל.

יצחק היה פעיל בציבור: חבר ועד, חבר ועדת חינוך, מרכז פנים ועוד. שנים היה מודד בהתנדבות את הגבולות של המגרשים בבית שערים.

במשק היו להם לול ורפת ואחר כך פרדס ומטע פקאן. הכל בעבודה עצמית.

יצחק היה יצירתי וכל עבודה היתה מלווה ביצירה. הוא נהג להמציא המצאות להקל על העבודות השונות. כך היה עד יום מותו. במחסן שבחצר אפשר היה למצוא כל דבר נחוץ לצורך זה. כך בנה טרקטור קטן (כשכולם עדיין השתמשו בסוס), סולמות וכל מיני פטנטים קטנים וגדולים.

ליצחק היה שכל ישר והיתה לו דיעה על כל ענין ודבר. בניו ונכדיו תמיד באו להתייעץ עמו.

כשהתבגר התחיל לצייר. הוא למד ציור וצייר להנאתו אחרי יום עבודה. ציוריו נמצאים אצל כל בני המשפחה.

יצחק חיסל את המשק בהדרגה, כפי שעמדו לו כוחותיו. תחילה את הרפת, אחרי כן את מטע הפקאן, את הפרדס שהקפיד לקטוף עם חוה במו ידיהם ובסוף את הלול.

ב- 1985 כשהיה בן 74 קבל התקף לב, וההתאוששות היתה קשה. אבל הוא הבריא ושב לעבוד בגינה ובבית המלאכה שבחצרו.

כשחוה חלתה טיפל בה במסירות רבה.

יצחק מכר את המשק לזיו, בנו של דני, בתנאי שהוא וחוה יוכלו לגור בבית עד סוף ימיהם.

ב- 1996 החליט לעבור לבית אבות. חוה נכנסה למחלקה סיעודית ויצחק לעצמאיים והמשיך לטפל בחוה בעקשנות, עד שחלה בסרטן. יצחק נפטר ב- 17.2.1998.

בנו הבכור מיכה נקרא על שם אביו.

בנו השני דני (דן) נקרא על שם דניאל, הסבא של חוה.

בתו שלומית נולדה בסוף מלחמת העולם השניה ונקראה על שם השלום.

רק בסוף מלחמת העולם השניה נודע לחוה ויצחק על ממדי הקטסטרופה, שהיתה בפולין, ושלא נשאר אף אחד ממשפחתם.

מיכה התחתן עם תלמה איתן, בת בית שערים, והם גרים במשקם במושב.

דני התחתן עם פנינה ריזנר בת בית שערים והם גרים במשקם במושב.

שלומית התחתנה עם דני ילון והם גרים בקרית טבעון.

יצחק השאיר אחריו צוואה, שכתב בכתב ידו ב- 24.5.86, בה הוא מצווה בין השאר על הלוויה אזרחית ועל הקמת קרן. הקרן תנוהל על ידי הבוגר ממשפחת שומן ומפירותיה תתאסף כל שנה כל משפחת שומן בבית שערים, במועד שיחליטו, לציין את הנפטרים והנולדים ולחגוג בדרך שיבחרו.

יצחק ראה עצמו מקים שושלת חדשה לאחר שכל משפחתו נספתה בשואה והצוואה נכתבה על מנת לשמור על אחדות המשפחה. המשפחה מקיימת צוואה זו.