מושב בית שערים

חנה (חנקה) בנדרלי ז״ל

בת מירלה ושבתאי וישנבסקי

נולדה ב- 1917

נימוקשט ליטא

נפטרה ב- 1999

בת 82 במותה.

חנה (חנקה) בנדרלי

חנקה בנדרלי בת מיכל׳ה ושבתאי, למשפחת וישנבסקי

נולדה בעיירה "נימוקשט" - ליטא - בשנת 1917

נפטרה בגיל 82, - בשנת 1999

שלושה פרקים היו בחייה של חנקה בנדרלי.

פרקי חיים מלאי מיוחדות, פעילות, יצירה, חברות גדולה ושותפות אמיצה וברוכה בציבוריות הישראלית.

שלושת פרקי החיים עומדים בפני עצמם, פרק, פרק וייחודו, אך שזורים ומשולבים יחדיו ויוצרים מסכת חיים של פעילות, יוזמה ואהבת האדם.

בת למשפחה יהודית בעיירה "נימוקשט", משפחה חמה, תומכת ומבוססת. בנערותה הצטרפה לפעילות בקבוצת הנוער "השומר הצעיר", פעילות שהובילה להחלטה האמיצה והמיוחדת, לעלות לארץ ישראל ולהשתלב בלימודים בבית הספר החקלאי, משק הפועלות בפתח תקוה. השתלבות בחיי החברה בארץ, הובילה להכרות עם בני הגליל, בוגרי בית הספר "מקווה- ישראל".

חנקה ושמואל בנדרלי אהבו והקימו את משפחתם החדשה, כאשר חלומה היה הקמת בית ומשק חקלאי בארץ. חנקה ושמואל עלו על הקרקע במושב בית שערים, שהקים את בתיו הראשונים. המשפחה הגדלה והמשק הקטן הראשוני שהקימו חנקה ובן זוגה שמואל, זכה בכך שבעליו הם בעלי ידע נרחב בחקלאות, חריצות ויוזמה. תביעת ידה של חנקה היתה טבועה בכל פינה ופינה, ענפי המשק, הבית, שלושת הבנים שנולדו - איתן, נועם ועוזי, יצרו הרמוניה, חום ואהבה רבה. כוחה היה באהבה לבני אדם, שמירה על קשר וסיוע בלתי פוסק לכל מי שזקוק לכך.

ריכוז המשפחה המורחבת, יצירת מרכז משפחתי חם, לכל בני המשפחה בביתה, היה מופת לכולם, ובמושב, העזרה ההדדית, הקשר החם עם החברות, העזרה בארגון שמחות וחתונות, היו תמיד נר לרגליה של חנקה. השימחה שרתה במעונה, המשק החקלאי שיגשג והביא להרגשה של הנאה. המשפחה צמחה והתפתחה והביאה לחנקה אושר רב.

כחטף, בא האסון ...

עוזי - הבן הצעיר של המשפחה - נגדע בעת שרותו הצבאי ביחידת ההנדסה של הצנחנים.
שנה לאחר שעוזי נקטף, נפטר שמואל, בעלה של חנקה והאסון כבד מנשוא והשבר גדול מכל ...

מתוך המצב הקשה, השכול והאובדן, מרימה חנקה את ראשה, זוקפת את גיווה, ויוצאת לדרך חדשה ומיוחדת והיא הפרק השלישי בחייה.

חנקה נקלטת בעבודה חינוכית בבית הספר "עירון" שבחדרה. משתלבת בהנהלת בית הספר חקלאי, משקיעה חריצות, כישרון ונסיון חיים רב וסוגרת מעגל שהחל בשנות השלושים, לימודים בבית הספר החקלאי בפתח-תקוה. ידה של חנקה נטויה, ההיכרות עם הורי התלמידים, צוות בית הספר והגורמים בעיר, מגלים את כישרונה ואת יכולתה הרבה ומעבירים אותה לריכוז תא החברות ומזכירות סניף חדרה במפלגת העבודה.

ריכוז החברות והחברים, האחריות על בית מפלגת ה"עבודה", כושר הארגון, יחסי אנוש המיוחדים מעמידים אותה במוקדי ההשפעה בעיר, בקשרי עבודה עם אנשים בעלי מעמד וכח - ראשי העיר.

בשלב זה מתגלית חנקה בגדולתה. הרצון לסייע לנזקקים, לעזור לאנשים המבקשים לעבוד והקשר עם גורמים קובעים ובעלי השפעה, יצר את חנקה, במרכז העניינים וכמוסד עוזר ומסייע לחברות וחברים רבים.

השלב הנוסף בשיקומה העצמי היה, הפריצה אל מחוץ לחדרה, אל הציבוריות הארצית. ההשתלבות בוועדות מפלגתיות ארציות, בוועדות קליטה וחינוך ארציות, נתנו לה את הבמה להתבטא ולנצל את כשרונה ונסיונה הרב.

העבודה הציבורית העירונית וברמה הארצית, יצרו מצב של חוסר זמן ונתנו לה את היכולת להתגבר על השבר והאסון האישי הכבד שעברה.

כך מסתיים הפרק השלישי בחייה, חיים שהחלו בעיירה בליטא, דרך ההיקלטות בחברה הישראלית, הקמת המושב בית-שערים, גידול משפחה לדוגמה ולמופת, הכאב והשכול ...

אהבת האדם, הסיוע לאנשים והסובלנות הרבה שגילתה, הם הזיכרון הגדול והאהבה הגדולה שהשאירה אחריה.

זכרון מעשיה ופועלה הרב ממשיך ללוות אותנו לנצח.

המשפחה