מושב בית שערים

חייקה (חיה) רקובר הרכבי ז״ל

בת לאה ויעקב קורצר

נולדה ב- 1911

בקומרנו פולין

נפטרה ב- 2001

בת 89 במותה.

חיה הרכבי

אמא חיה הרכבי (רקובר) לבית קורצר, נולדה בתאריך 13/11/1911 - כ״ב בחשון תרע״ב, בעיירה קטנה בשם ז׳ולקוב. בהיותה ילדה קטנה-עוד לא מלאו לה שנתיים - התיתמה מאביה יעקב. אמה, לאה, עמלה לפרנסת המשפחה ולימים התחתנה בשידוך עם שמואל שהיה מעיירה אחרת. המשפחה עברה לעיירה קומרני, שם נולד אחיה אהרון וגם גורלו לא שפר עליו ואביו שמואל נפטר כשעוד לא מלאה שנה להולדתו. סבתא לאה שודכה בפעם השלישית והמשפחה עברה לעיירה נוספת - סמבור.

אמי שהיתה נערה צעירה נשארה בבית בקומרני לבדה והצטרפה שם לתנועת הנוער "עקיבא" ומשם גם יצאה להכשרה בעיר בילסקו וחיכתה לעלות לארץ ישראל. בהכשרה, בבילסקו שהיתה עיר תעשייתית, עבדו בעבודות שונות. לבילסקו הגיעו מכל פולין נערים ונערות מתנועת "עקיבא" ושם הם הפכו לקיבוץ בדרך.

את אבא הכירה אמא בהכשרה בבילסקו אבל הם עדיין לא הפכו לזוג. בשנת 1933 אמא עלתה ארצה. היא הגיעה לקיבוץ עקיבא בפתח-תקוה. זה היה מקום של חניית ביניים עד לכל גרעין התיישבותי עד לקבלת משבצת הקרקע להתיישבות קבע.

בתקופה הראשונה בארץ אמא עברה הכשרה חקלאית במשק הפועלות בנחלת יהודה ולאחר מכן עברה לעבוד תקופה מסוימת כרפתנית בקיבוץ חפצי-בה. באותה תקופה נפגשה עם אבא שחרש בטרקטור בפעם הראשונה את הקרקעות המיועדות לקיבוץ נוה-איתן בעמק בית-שאן. נקודת היציאה לחריש היתה מקיבוץ חפצי-בה, וכך בעצם הם הפכו לזוג.

היות ורצו להביא לארץ את סבתא לאה, (אמה של חיה) עוד לפני מלחמת העולם השניה, הם מיסדו את הקשר ביניהם בנישואין על מנת שיוכלו בתור זוג נשוי לקבל רשיון לאיחוד משפחות. לאחר זמן כזוג הם החליטו לעזוב את קיבוץ נוה-איתן שעדיין לא עלה על הקרקע. הם עברו להתגורר במוסד החינוכי בן-שמן שם אבא מתקבל לעבודה כמדריך מיספוא ואמא כאם-בית בפנימיה.

בשלהי שנת 1939 אני נולדתי. אחרי כשנתיים אבא מחליט לחזור לקיבות נוה-איתן, שבינתים עלה על הקרקע בעמק בית שאן. אמא נשארת עדיין כמה שנים בבן-שמן עד שאבא מצליח לשכנע אותה לחזור עמו לקיבוץ. אמא הופכת להיות מטפלת בבית הילדים בקיבוץ וכך חולפות להן כמה שנים. בשנת 1947 נולדה אחותי ורדית. שוב לוקחים הורינו את מקל הנדודים ועוברים - בשנת 1950 - לשכונת נשר שליד חיפה.

אבא מתקבל לעבודה כמדריך פלחה במשרד החקלאות ואמא עקרת בית. במשך התקופה בנשר אבא מחפש כל הזמן מקום להתיישבות במושב. ואז עולה האפשרות במושב בית שערים, על ידי חבריהם שיפקה ושייקה הוכמן שכבר היו חקלאים בבית שערים. שיפקה היתה בזמנו בקיבוץ עקיבא בפתח-תקוה והיתה מיועדת לנוה-איתן. בבית שערים המשפחה מקבלת מגרש ריק שעדיין לא היה מיושב. היו אז בבית שערים שלושה מגרשים ריקים. בשנת 1954 המשפחה מגיעה לבית שערים.

בתחילה גרים בצריף של יוסי אורי שהיה שיך למשפחת פרלדיק. בינתיים בונים בית על המגרש הריק שבין רוזנברג לאלוני. אמא כל הזמן הזה מנהלת את משק הבית ועושה את הצעדים הראשונים במשק החדש, כשאבא ממשיך לעבוד כמדריך חקלאי וגם מתחיל לפתח משק. בשנים הראשונות (עד שאני חזרתי למשק - אמא למעשה אחראית גם על המשק המתהווה כשאבא עסוק בעבודתו בחוץ.

במשך הזמן המשק הופך להיות מבוסס יותר. אמא כל השנים עוזרת בעבודות המשק ובעיקר מנהלת את הבית כשכולנו, ילדים, נכדים וגם נינים, זוכים לתמיכה ואהבה וגם לחינוך ונזיפה. אמא ואבא זוכים לחיים ארוכים ומלאים. עד שנותיהם האחרונות חיים בזוגיות כשיש ביניהם עזרה רבה ואהבה הדדית.

בשנה האחרונה לחייה אמא אבדה את אבא וכאילו אבד לה היקר מכל. שנה זו היתה בשבילה קשה וכולנו הרגשנו שהחיים ללא אבא הפכו לה למעמסה. עדיין היתה צופה הליכות ביתה ובימי שישי בערב התכנסנו כל המשפחה לארוחת ערב שבת בביתה והמטעמים כימים ימימה. עד שעתה האחרונה היתה צלולה במחשבתה ובדיבורה.

אמא נפטרה בשיבה טובה, בהיותה בת תשעים. תאריך פטירתה - 13/12001 - י״ח בטבת תשס״א.

יהי זכרה ברוך.

בנה מיכה