מושב בית שערים

אורי כהנוביץ ז״ל

בן בלה ודניאל כהנוביץ

נולד ב-1936

בבית שערים

נפטר בגיל שנה וחצי מדיזינטריה

ונקבר בנהלל.

לזכרם.

סוניה כהן

לזכר הילדים שמתו טרם זמנם

זה היום, בו אנו נזכרים בכל אלה שאינם אתנו - בנים שנפלו במערכות ישראל.

חברים, חברות ובנים שאסון פגע בהם, חלו ומתו. אני רוצה להוסיף לאלה, שאולי אחרים לא נתנו דעתם עליהם, כי לא הכירו את אותם, ילדים, כי קטנים היו וזכרם נשאר רק במשפחות שבהן נולדו.

עלינו על אדמת בית שערים בשנת 1936, זוגות צעירים. רק לאחדים שבינינו היו ילדים, אלה הילדים המבוגרים שבאו עם הוריהם. לרובנו נולדו הילדים הראשונים כאן בבית שערים. לאחדים מהילדים האלה גרם מזלם הרע ולא נשארו בחיים.

היתה זו הילדה של מנשה וריקה אמיתי, הילד של דניאל ובלה כהנוביץ והילד שלנו - שלי ושל יהודה ז״ל, רוני.

הילד של בלה ודניאל והילדה של מנשה וריקה, מתו בשנתם הראשונה והשניה לחייהם ונקברו בנהלל כי לא היה עדיין בית-עלמין בבית שערים. הילד שלנו - רוני - נולד באותו יום שחברנו אהרון גלוברזון נהרג.

וכך היה הדבר:

באותם הימים שרר חוסר עבודה בארץ כולה וגם בעמק שלנו. והנה, הציעו לחברי בית שערים לעבוד בנמל חיפה בהטענת פרי הדר למשלוח לאירופה. כל בוקר נסעו חברים שלנו באוטו של נהלל לנמל חיפה לעבודה וחזרו בערב. (באותם ימים היה לנהלל אוטו מיוחד שנסע לחיפה).

הישוב טבעון טרם קם ובמקום הזה, על הגבעות, שרצו כנופיות ערביות שירו לכל עבר.

והנה, באחד הימים, בשעות הערב כשהחברים חזרו מהעבודה, ירו על האוטו וכמה חברים שלנו נפצעו, רובם קל, אבל החבר אהרון גלוברזון נפצע קשה. הוא קיבל דלקת בקרום הבטן, פניצילין עדיין לא היה בשימוש. הוא נאבק שבועיים על חייו ומת.

ביום מותו נולד רוני שלנו. נתנו לו את השם רוני על שמו של אהרון.

עם אהרון וזינה היינו חברים קרובים. גם שכנים היינו, גרנו צריף ליד צריף, כאילו משפחה אחת. האסון קשר אותנו עוד יותר. אני מחזיקה קשר לזינה עד היום הזה.

רוני שלנו היה ילד בריא וחזק. בהיותו בן שלוש פתאום חלה. רופא במקום לא היה.

החובשת המסורה ברטה, לא איבחנה את המחלה הקשה ובתור חובשת זה לא היה תפקידה.

זו היתה "דיפטרית", מצבו של הילד הורע מרגע לרגע. טילפנתי לבית החולים עפולה רציתי לדבר עם הרופא, ענו לי שהרופא בשעה זו מטייל עם הכלבים שלו. לקחתי את הילד ונסעתי אתו לבית החולים על דעת עצמי. הגעתי, בדקו את הילד ואמרו לי שמאוחר מידי. הוא לא קיבל זריקה נגד דיפטרית וכעבור פחות מיום, מת הילד.

רק בן שלוש היה, עוד לא טעם את טעם החיים ובא עליו המוות.

אני כותבת את הדברים הללו כדי שגם הילדים האלה יכללו בין אלה שמתו על אדמת בית שערים.

20.5.2000