אברהמי יוסף (פיקו)

הנצחה • כניסות

יוסף (פיקו) אברהמי ז״ל

יוסף פיקו אברהמי ז"ל

בן צפורה ואלברט פפו

נולד ב1902

בסרייבו יגוסלביה

נפטר ב- 1960

בן 59 במותו.

אברהמי יוסף (פיקו פפו) בן ציפורה ואברהם פפו

אבא נולד ב- 28.8.1901, בסרייבו, בן שני מתוך ששה ילדים שנולדו לציפורה (לבית לוי) ולאברהם פפו. משפחתו היתה משפחת סוחרים ולאביו היה בית מסחר לנקניקים ובשר.

אבא נתפס לעניין הציוני לאחר מלחמת העולם הראשונה וכבר ב- 1921 הלך להכשרה בחווה חקלאית ליד העיר מוסטר. בשנת 1924 קיבל סרטיפיקט, עלה ארצה והצטרף לקבוצה היוגוסלבית הראשונה שעלתה שנה קודם. בשנותיו הראשונות בארץ עבד בעבודות שונות בחקלאות, במחצבה (בעתלית ובהר-הכרמל), בבניין וכו׳.

בשנת 1926 הצטרף לקבוצה היוגוסלבית שהתיישבה על אדמות הקרן הקיימת בבית שערים. הוא עבד ב"עבודת-חוץ" בחוות-שטוק שהוקמה מול בית שערים ואז חלה בקדחת קשה ונאלץ לעזוב את הקבוצה לזמן מה. כדי להחלים נסע ליוגוסלביה. משפחתו הפעילה עליו לחץ כדי שישאר בסרייבו, אך הוא לא מצא שם את מקומו ואחרי שנה חזר ארצה.

שוב עבד בעבודות שונות בבניין, במחצבה, אך לא מצא בכך סיפוק ומכיוון שרצה לעסוק בחקלאות, חזר לעמק והיה פועל חקלאי בנהלל, שם הכיר את אמא ושם גם התחתנו - ב - 2.9.1934. הם התקבלו כחברים ב"ארגון אפרים" שיועד לעלות להתיישבות על אדמות בית שערים ואבא היה המתווך בין אנשי הקבוצה היוגוסלבית שעדיין נותרו במקום לבין אנשי הארגון בכל ענייני הקרקעות. בפסח 1936 עלו חברי "ארגון אפרים"

לאדמת בית שערים. אבא ואמא היו בין המייסדים.

אבא קיבל משק וניסה להיות חקלאי במשך כמה שנים, אך כשראה והבין שחקלאי מצליח לא יהיה, החליט לעזוב את המשק ולהמשיך לחיות בכפר כ"עובד ציבור". הוא מילא תפקידים רבים ובין היתר היה נוטר, ומוכתר, עובד בצרכניה ובמחסן התוצרת, אך רוב שנותיו עבד במזכירות כמזכיר ובהנהלת החשבונות.

לאבא, כמו לאמא, לא היה קל. היו קשיי פרנסה, בריאות לא במיטבה והעיקר – חוסר ידיעה מה עלה בגורל בני משפחתו ביוגוסלביה בזמן מלחמת העולם. רק לאחר המלחמה נודע לו כי חלק מהמשפחה שרד, ובשנת 1949 עלו רובם לארץ. אבא היה מאושר. לאחר ניתוק של שנים נפגש שוב עם המשפחה ולא היה מאושר ממנו כשהיינו מתכנסים בחגים, בעיקר בפסח וחוגגים את החג לפי מסורת יהודי ספרד, עם השירים בלדינו והמאכלים המסורתיים שזכר מבית הוריו.

כאמור, החיים לא היו קלים אבל אבא היה תמיד איש של מאור פנים. היה בעל חוש הומור נפלא, תמיד היתה לו מילה טובה או בדיחה טובה והיה פעיל בחיי התרבות בכפר. הוא היה איש ספר, רכש וקרא הרבה ספרים והיה איש שיחה מעניין ובעיקר - היה אבא נפלא - עם סיפורים ושירים מילדותו הרחוקה בסרייבו, המון בדיחות ומעשי ליצנות וביחד עם אמא העניקו לנו - הילדים - ילדות מאושרת ושמחה עם הרבה אופטימיות ועליזות, ילדות שאנחנו זוכרים באהבה גדולה.

אבא נפטר ב - 24.3.1960 מהתקף לב, תוך כדי עבודתו והוא בן 59 שנים.

כתבה ביתו - ישראלה ינאי