מושב בית שערים

יוסי אורי ז״ל

בן זהבה ויעקב

נולד ב- 1919

במקוה ישראל

נפטר ב- 1992

בן 73 במותו

יוסף (יוסיק) אורי

בן זהבה ויעקב אורי.

נולד במקוה-ישראל, בראש השנה תר״פ - 1919.

כילד קטן בא לנהלל עם הוריו בשנת 1922.

סיים את בית הספר בנהלל.

בשנת 1936 התגייס לנוטרות. במלחמת העולם השניה התגייס לפלמ״ח ולמד חבלה.

אחרי כן התגייס לבריגדה ולצה״ל. היה מומחה בטיפול בנשק.

בשנת 1944 נשא לאישה את יפה וסרשטרום. עבד במשק, היה מדריך למספוא ופלחה בבית הספר החקלאי בנהלל. כתב רשימות קצרות וחמשירים מאוד יפים וקולעים וחתם "זבולון".

עבר עם משפחתו לבית שערים ואחרי כשלוש (3) שנים חזרו למשק ההורים בנהלל.

ילדיו: יהודה - נפטר בגיל ארבע

שולי

תמי

יעל

אשתו יפה עזבה את נהלל ועברה לקיבוץ כברי עם שלוש הבנות.

יוסיק נפטר מהתקף לב בכ״ח אלול תשנ״ב - 1992 (27/9/1992).

הובא לקבורה לפי בקשתו, בבית שערים ליד קבר בנו יהודה.

יהי זכרו ברוך.

על קברו של יוסיק

אנו נפרדים היום מיוסיק אורי. מותו מסמל סיום תקופה שבה התנהלו החיים בארץ ובעיקר במושב, במתכונת וברוח דור המייסדים. בשנים האחרונות הסתובב יוסיק כחוני המעגל בין שברי ההריסות, מבקר ומוכיח, כואב ומתמרמר, מנסה לחזור ולהחזיר את הגלגל לאחור ואינו יכול.

יוסיק שגדל במשפחת אורי, באוירת בית היוצר של ההנהגה הציונית והמושב הראשון,

שהכיר ושוחח עם רבים ממנהיגי הישוב שהיו באים לביתם, חש שיש לו שליחות,להמשיך ולשמור על הרעיון והדרך שבה התחילו. חולשתו היתה בלב. הלב שכיוון אתדרכו מבלי לתת למוח הקר לשלוט ולפשר ולהסיק את המסקנות ההגיוניות שרק איתןניתן להשיג מטרות. הלב הזה כאב ודאב את כאבו הפרטי והציבורי עד שפקע למות.

עוד מילדותו כך מספרים בני כיתתו, היה ילד עדין נפש ומצפוני וכשרוני מאד. יעקב פלמוני - המורה והמחנך הדגול - אמר עליו: "יוסיק זה בור סיד שאינו מאבד טיפה". הוא נבדל מחבריו בגילוי רגישות יתר ושמר על צמחונות כל ימי חייו, נהג לצום ביום הכיפורים, נמנע מהשתתפות בתעלולי חבריו הפוגעים בזולת כמו סחיבות פרי, עוגות ממטבח בית הספר, מכוניות וכו׳, מעולם לא הסתכסך עם חברים ולא החליף מהלומות, דבר שכיח בין ילדים ומבוגרים כאחד.

יוסיק נולד במקוה-ישראל שם שימש אביו מורה לחקלאות. בגיל שנה וחצי בא לנהלל עם הוריו יעקב וזהבה שהיו מראשוני המייסדים. כשאר בני הכפר נכנס בגיל צעיר לעול העבודה וההגנה. במאורעות 36 - 39 התגייס לנוטרות ושרת באזור עין השופט. הוא השתתף בעליות ישובים בתקופת עליות חומה ומגדל. כשפרצה מלחמת העולם השניה התגייס לפלמ״ח ולמד חבלה. כהכנה למלחמה בגרמנים כשהיה חשש שיפלשו לארץ. בהשפעת קריאתו של בן-גוריון עזב את הפלמ״ח והתגייס לבריגדה, שם עסק בחימוש ולכן השתייך לתא שהתארגן להעברת נשק בגניבה מהצבא הבריטי ל"הגנה".

אחרי המלחמה התחתן עם יפה והיה מדריך פלחה ומספוא, בבית הספר החקלאי.

כשהחלה מלחמת השחרור גויס יחד עם כל יוצאי הבריגדה לצה״ל ועסק בכל נושא החימוש באזור עמק יזרעאל. אחרי המלחמה רכש משק בבית שערים, שם פקד אותם אסון כבד, עת בנם הבכור נכווה קשות מתנור נפט ונפטר לאחר יסורים קשים. כעבור השלוש שנים עזבו יפה ויוסיק את בית שערים וחזרו לנהלל. אחד השכנים אמר: הוא יותר מידי צדיק לחיות בבית שערים. יש לזכור שאז עוד שמרו על עקרונות בנהלל. בצוואתו ביקש להיקבר על יד בנו בבית שערים.

יוסיק חזר למשק בנהלל אבל הגורל התאכזר אליו מבית ומחוץ. ניחתו עליו מכות, עד שנותר לגורלו, בודד, ללא עזרה וסיוע. בשנות החמישים שנות העליה הגדולה וקליטתה במושבים נענה לקריאה ויצא יחד עם רבים להדרכה במושבי העולים. היה שנה בבית-זית על יד ירושלים אבל מאחר והישוב לא נשא אופי חקלאי, עבר לגליל למושב עבדון. גם משם חזר עם משקע מר. לדעתו לא כך צריך היה לקלוט את העולים. חזר למשק וניסה לשקמו אבל משק חקלאי אי אפשר לעבד לבד ויוסיק לא בריא. עזרה הדדית כמו שהיתה פעם כשיוסיק עוד נתן, כבר אין וצריך להתמודד עם כולם ויש עקרונות וכבוד עצמי וכשמציעים לו סיוע כספי מעזרה סוציאלית הוא מחזירו בעלבון.

יוסיק היה איש שיחה מעניין ומתעניין, כתב ופרסם גם בעלון הכפר הגיגים וחמשירים. היו לו רעיונות מקוריים וחוש טכני מיוחד. בתקופת זריעת הפרג וסלק הסוכר המציא מכשיר גלגל לדילול, השתמש בהשקיה בשיטת הטפטפות עוד לפני ששיטה זו נפוצה בחקלאות. אף המציא פטנט לסינון המים מהאבן, כדי שלא יסתמו הנקבים. אבל את עיקר זמנו, מרצו וכספו השקיע בשנים האחרונות בהמצאת טורבינה לייצור חשמל למטרת הספקת חשמל לישובים מרוחקים מרשת החשמל. לשם כך למד וחקר והתייעץ עם מומחים והתאכזב כשלא נענו בקשותיו לפתח את הרעיון והעדיפו לקנות ולהתבסס על טורבינות מיבוא.

והנה, ממש בשבועות האחרונים, זכה לקבל מכתב הוקרה ממשרד האנרגיה, על המצאתו המצטיינת, היחידה כחול-לבן בהפקת אנרגיה ברוחות חלשות ובעמידה בתנאים קשים של רוחות חזקות וביכולתה לשמש לשימושים רבים. יחד עם זאת הוקצב תקציב גדול לטכניון כדי שיפתח את המצאתו.

עתה, אנו טומנים אותך יוסיק באדמה, המשק עומד ריק, כלי העבודה ארוזים בסדר במחסן הכלים, הטרקטור דומם. רק הטורבינה ממשיכה להסתובב ולספר על אדם רגיש, עיקש, ובודד שרוחות מתמזגת ברוח היקום ולא נחה וגופו נח סוף סוף חבוק באדמה השחורה שכה אהב.

חוזק'ה

(מ. ירדנאי)