מושב בית שערים

שרה גולדמן ז״ל

בת בלומה ואליעזר דרוק

נולדה ב- 1911

טרנופול פולין

נפטרה ב- 1972

בת 61 במותה.

שרה גולדמן ז״ל

שרה נולדה ב-1911 בכפר קטן, הורודישץ׳ שמו, בגליציה המזרחית שבפולין דאז (כיום באוקראינה). סמוך למלחמת העולם הראשונה עברו הוריה, בלומה ואליעזר דרוק, לעיר טרנופול הסמוכה. לשרה היו חמישה אחים ואחיות: רפאל, בילה ולאה שהיו מבוגרים יותר, הצעירים יותר היו חנה ואריה. בלומה ואליעזר קיימו אורח חיים דתי.

בלומה, האם, היתה מתונה יותר ואילו אליעזר, האב, היה אדוק מאד ועסק רוב הזמן בלימוד תורה. המשפחה היתה דלת אמצעים והתפרנסה בעיקר ממסחר זעיר. בעיר טרנופול היתה קהילה יהודית גדולה למדי, ערב פרוץ מלחמת העולם השניה הקהילה מנתה כ- 18500 איש.

יהודי העיר היו בחלקם הגדול דתיים אך היו גם רבים אחרים שהשתייכו לחוגי המשכילים בעיר ונטו להתבולל בחיי התרבות והלאום הפולנים. בעיר היו מוסדות סעד וחינוך יהודיים רבים. כך למדה שרה בבית ספר העברי בטרנופול והשפה העברית שהיתה שגורה בפיה, היתה רהוטה ומדויקת.

בשנות ה- 20 נעצר תהליך ההתבוללות בעיר הודות להקמתם של ארגונים ציוניים. חלק מילדי המשפחה השתייך לארגונים אלו למרות התנגדותו הנמרצת של האב. ב-1932, עלתה ארצה לאה, אחותה של שרה, ושם פגשה את ישראל ברויידה, אותו הכירה מטרנופול, ואחר כך גם נישאה לו. ב- 1936 חזר ישראל לפולין כדי לקחת איתו לארץ ישראל את חנה, אחותן של שרה ולאה. חנה ויתרה על האפשרות הזו כיוון שעמדה להינשא, והאמינה שתוכל להגיע לארץ יחד עם בעלה. כך יצא שבמקום חנה, הצטרפה שרה למסע לארץ ישראל.

שרה התגוררה עם לאה וישראל ברויידה בחוות שטוק (כיום נווה-יער, שמול מושב בית שערים). שרה עבדה בבית החרושת לטכסטיל ברמת ישי וחלק מהזמן עבדה בקטיף בפרדסי רחובות. אחיה הצעיר, אריה, עלה אף הוא ארצה בשנת 1938 והשתייך לארגון "הגליל" שעלה לשימרון. אריה וחברו לארגון, נתן הירשפלד, נורו מהמארב בידי כנופיית מרצחים ערבים ליד הכפר הערבי מעלול בזמן שהיו בדרכם לכפר החורש.

שרה קיבלה את הידיעה המרה בהיותה ברחובות.

שרה ולאה שמרו על קשר מכתבים רצוף עם בני משפחתם שנותרו בטרנופול. הקשר נשמר עד תחילת שנת 1941. מאז שנותק הקשר, אין מידע מה עלה בגורל המשפחה. מעדויות, אנו למדים שמיד עם כיבוש העיר על ידי הגרמנים נטבחו 5000 יהודים, אחר כך הוקם גטו ותושביו נשלחו לעבודות כפייה ונרצחו בהתמדה. למעלה מ- 4000 מיהודי טרנופול נשלחו למחנה ההשמדה בלז׳ץ.

ב- 1942 הכירה שרה את נפתלי ונישאה לו. הם התכוונו לבנות את ביתם בבית יוסף שבעמק בית שאן אך בסופו של דבר קנו משק במושב בית שערים. בתחילת דרכם המשותפת, הם גרו בצריף, יחד עם משפחת ברויידה, ושם נולדו יצחק (1944) וזאב (1945). ב- 1950 הם סיימו לבנות בית קטן ולאחר שעברו להתגורר בו נולדה הבת שושנה. שרה עבדה במשק הבית וטיפלה בילדים במסירות רבה ובאהבה גדולה.

למרות שבחלוף השנים המצב הכלכלי השתפר, לא שפר גורלה של שרה. שנים רבות לא היתה בקו הבריאות. היא נפטרה ב- כ״ז באייר תשל״ב (11.5.1972).