שפרה (שיפקה) הוכמן ז״ל
בת מינדל בלס וחיים לייב איש הורביץ
נולדה ב- 1912
ברדומי פולין
נפטרה ב- 2001
בת 89 במותה.
שיפרה הוכמן
כמו האילנות החסונים ביותר כך גם שיפקה. נגדעה בחטף.
ימים ספורים לפי תום שנה למותה של אלקה וליבה לא עמד בכך.
בעבודת "שורשים" שהכינה מור, כמו תלמידים רבים אחרים, נבחרה סבתא שיפקה להיות הדמות המרכזית, ולא בכדי.
שיפקה הייתה אישה בעלת נוכחות חזקה ובולטת בכל מקום בו נמצאה. דמות שאי אפשר להתעלם ממנה.
לצידו של שייקה לקחה חלק פעיל ומפעיל בעבודת המשק וניהולו.
עקרת בית למופת, בעלת ידי זהב ואם מסורה.
שיפקה הייתה חרוצה במיוחד, חכמה ודעתנית. הפגינה יכולת בכל מה שעסקה בו ונחרצות בכל מה שהאמינה בו. תכונות אלו באו לידי ביטוי בבית, במשק ובפעולות ציבוריות.
נולדה בפולין לפני שמונים ושמונה שנים למשפחה דתית.
יחד עם צעירים אחרים שהתנתקו מהדת הצטרפה לתנועת הנוער הציוני והייתה גם מדריכה בתנועה זו. במסגרת זו עלתה לארץ בגיל 18 כשהיא דוברת עיברית ומוכנה מבחינה רעיונית לכל עבודה שתתרום לבניין הארץ.
למדה במשק הפועלות בעפולה ואח״כ עברה לנוה-איתן.
עם נישואיה לשייקה מבלפוריה הצטרפה למושב החדש בית שערים שנוסד ב 1936.
כאן כאמור הקימו את ביתם כששיפקה מתמסרת לאיכותו כמו למראהו.
עוד קודם במסגרת הכשרתה לעבודות שונות למדה שיפקה צבעות. החשיבות שייחסה לאסטטיקה והידע בצביעה הניבו תוצאות של צריף ובית מאוד מטופחים, מטופלים ומהנים את יושביהם ורואיהם.
גם בזמנים קשים תמיד הייתה הגינה מטופלת היטב וחזית הבית וחצרו ללא רבב.
לאחר האסון שפקד את המשפחה בתאונה הטראגית בה נלקח ספי, השקיעה שיפקה את שעותיה הקשות בציור על צלחות, פיסול ועבודות קרמיקה.
בשנים הבאות אף חזרה לעבוד במשתלה, תחום שהשתלמה בו בצעירותה.
בגאווה רבה סיפרה לי פעם איך היא מצליחה להבריא ולרפא שתילים הזקוקים לכך רק בכח טיפולה המסור, הסבלני והמדויק.
על המעבר לבית האבות קיבלה החלטה בעצמה, מתוך שיקולים אישיים, בדעה ברורה ומוחלטת מתוך שיקולים הנובעים מבדידות.
גם שם הסתגלה היטב לאורח החיים החדש וידעה להפיק את היתרונות שמספק המקום לדייריו.
בתקופה הראשונה שם גם טיפלה בהתנדבות בבית אבות סמוך. הרצון והיכולת לתת מעצמה.
מהכפר נפרדה לפני כשבועיים בהלוויתה של חייקה, חברה קרובה.
עשרים ושמונה שנים בלי ספי, שש שנים בלי שייקה, ושנה בלי אלקה.
עכשיו גם שיפקה איננה ...
יהי זכרה ברוך
כתבה פרחה פלד
