מושב בית שערים

יצחק ויטלס ז״ל

בן רוזה וישראל

נולד ב- 1910

בויטקוב נובה פולין

נפטר ב- 1987

בן 77 במותו.

יצחק ויטלס

נולד ב- 2.9.1910 בויטקוב נובי, עיירה קטנה הנמצאת כ- 100 ק״מ צפונית ללבוב, גליציה, פולין. (היום אוקראינה).

יצחק היה בכור בניהם של ישראל ורוזה, ואחיהם של דבורה ורחל, שניספו בשואה, ושל יעקב, שהגיע לארץ אחרי המלחמה.

אביו היה מלמד כפרי, ואמו, שהיתה הדמות הדומיננטית בבית, פרנסה את המשפחה במסחר זעיר בכפרי הסביבה.

המשפחה היתה עניה ויצחק נאלץ, לאחר סיום בית הספר היסודי, לעבוד לפרנסתו כשוליה בקבוצת פחחים, שנדדה מכפר לכפר ועסקה בבניה ותיקון גגות פח.

כשהתבגר החליט לעלות לארץ ישראל, וכהכנה לעליה הצטרף, יחד עם בן דודו יצחק שומן, לגרעין בתנועת גורדוניה שהיה מיועד לחזק את קבוץ חולדה. בשנת 1933 הגיע ארצה.

לאחר תקופה לא ארוכה בחולדה, משדרך החיים בקבוץ לא נראתה לו, עזב והחל לעבוד כפועל בניין בתל אביב. לאחר מכן עבר להכשרה חקלאית במגדל, ומשם לשימרון, שם התארגנה קבוצה מבני נהלל וחניכי גורדוניה מפולין להקמת ישוב חדש.

בתקופה זו פרצו מאורעות 36, ויצחק הצטרף, עם חברים נוספים משימרון, לחיל הנוטרים - חיל המשטרה של פלשתינה. חלק מתפקידם היה לשמור על צנור הנפט עירק - חיפה.

בשנת 1938 השתתף, עם קבוצת שימרון, בעליה לחניתה במסגרת חומה ומגדל.

כשהתפרקה הקבוצה עבר יצחק, יחד עם חבריו משה עמיר ומרדכי שטרנקלר לבית שערים, שנוסדה שנתיים קודם לכן.

כרווק לא היה זכאי לתמיכת הסוכנות בהקמת צריף מגורים ורפת, ולכן התגורר באוהל ובנה אותם במו ידיו.

ב- 1939 הגיעה לבית שערים מינה שטראוס, שעלתה מפולין ובאה אל משפחת אחותה חוה שומן, שם פגשה את יצחק שהיה סועד שם לעיתים קרובות, והם נישאו כעבור שנתיים אצל הרב זכריה כהן בנהלל.

במלחמת השחרור השתתף יצחק בקרבות כחייל בהגנה על משמר העמק ושער הגולן, שם נפצע מרסיסים וטופל בבי״ח פוריה.

ב-1943 נולד בכורו חנן, ב-1947 אהרון (רוני), וב- 1953 שרה (שרה׳לה) בת הזקונים.

יצחק ומינה הקימו בבית שערים משק מצליח, בעבודה קשה, בהתמדה ומסירות, בכוחות עצמם - מלבד עזרה מזדמנת של פועל אחד - "החבשי", אותו ארחו בביתם לארוחות כבן משפחה.

יצחק היה מחלוצי ענף הפרדס והאבוקדו, ענף שבזכותו זכה לרווחה כלכלית.

למרות העבודה הקשה היה יצחק חובב ספר, ובביתו היתה ספריה עשירה, שתמיד קווה לעיין בה כשיתפנה מעבודתו, דבר שכמעט לא קרה.

בבית שערים נודע יצחק כאיש חרוץ, צנוע, ישר כסרגל. תמיד היה מעורב בחיים הציבוריים ונטל חלק פעיל בועדות המושב. ביחסיו עם כל אדם גילה תמיד נדיבות בלתי רגילה, שבאה לביטוי מיוחד ביחסו אל קרוביו ומכריו שהגיעו לארץ, אותם ארח בביתו וחלק עימם את המעט שהיה לו.

יצחק זכה לראות את שלושת ילדיו מקימים משפחה, את לידת חמשת נכדיו, ואת בנו הבכור בונה את ביתו במשק.

יצחק נפטר ב- 1.1.1987 לאחר מחלה ממושכת.