מושב בית שערים

שמואל גולן ז"ל

נצר למשפחות דואניאס וקסוטו

נולד ב- 2.4.1938

נפטר ב- 7.10.2025

בן- 87 היה במותו.

בית שערים 8.10.2025

הלווית שמואל גולן

באנו להפרד משמואל גולן.

יומיים לאחר יום הכיפורים הכל כך משמעותי לעם ישראל מאז ומעולם, ולמדינת ישראל ב 52 השנים האחרונות, עצם את עיניו חברנו שמואל גולן.

הוא נולד בתל אביב בשנת 1937, נצר למשפחות דואניאס מצד אבא, וקסוטו מצד אמא, יוצאי סלוניקי ואיזמיר. הוריו עסקו בתפירה מקצועית בבית הקטן שהיה בסביבות שוק הכרמל. ילד שובב שנתלה על העגלות בשוק. לפני הצהרים למד בבית ספר דתי- ואחר הצהרים קרא להנאתו ספרי הרפתקאות,טרזן וכדומה.

בגיל 13 התייתם משני הוריו ונשלח כילד חוץ לבית השיטה, יחד עם אחיו הצעיר. בהיותו מוכשר, סקרן וחובב טבע מושבע, נעשה עד מהרה בן טיפוחיו של עזריה אלון. ניגן בחצוצרה והצטיין בציור. את הסמל של החברה להגנת הטבע, המוכר לכולנו, עיצב גולן בכישרונו, בכיתה י״א עבר לבית אורן, שם סיים כיתה י״ב והתגייס לצנחנים. יותר מאוחר למד בטכניון צילום כולל צילום מדעי.

בבית אורן שהיה ביתו הכיר את בלהה, ויראו כי טוב.

בזמן מלחמת ששת הימים עבד גולן כשנה על אוניה, וחזר לארץ אחרי נפילת אחיו הצעיר במלחמה, ביולי 1973 עברה המשפחה לבית שערים, אחרי מגורים זמנים במגדל העמק. במלחמת יום כיפור, נלחם עם הצנחנים בחווה הסינית, נפצע קשה, השתקם ונעזר בפרוטקציה של רפול כדי לחזור לשירות, באותה תקופה החל גולן את עבודתו כצלם מקצועי בתחנת הניסיונות נווה יער שם עבד עד צאתו לגמלאות ..

בחג ה 50 של הכפר נהנינו כולנו מהתמונות שצילם מהווי הכפר והוצגו בתערוכה מרשימה. הוא מימש את אהבתו למוזיקה, לאמנות, לציור ולאהבת הארץ, יחד עם בלהה. הם השתתפו בהתמדה עם החוג של המועצה האזורית בטיולים למיטיבי לכת-בארץ ובעולם. במשך כל השנים בילה את זמנו בטיפוח הגינה, בקריאת עיתונות וספרים, האזנה לקונצרטים וצפיה בסרטים, וגם פתרון תשחצים אובססיבי.

השנים האחרונות לא היטיבו עם בריאות הגוף והוא חווה ניתוחים רבים. בחודשים האחרונים, לאחר ניתוח חירום ואשפוז ארוך עבר שיקום, ועם זאת הגוף נחלש, חזר הביתה כלוחם אמיץ ונחוש, כמו תמיד, לשוב וללכת, בעיקר בכח הרצון,

ארבעה אשפוזים נוספים בתקופה האחרונה לא סייעו להחלמה מלאה, וגם הרוח כבר לא כשהייתה.

בבוקר השבת האחרונה, בגילו המתקדם, אחרי כל התלאות שעבר, עזב את עולמנו, לעולם שבו השלווה והשקט יהיו מנת חלקו לנצח.

גולן נהנה מגידולה של המשפחה בארץ ובארצות הברית, מהילדים, מחמשת נכדיו, ומהאהבה והכבוד שחלקו לו.

כמעט מיותר לציין גם את הטיפול האוהב, המסוּר, האחראי והמקצועי שזכה לו מבלהה, הרעייה והאחות.

כך ניפרד ממנו, משתתפים בצער המשפחה ויהי זכרו ברוך.

רשמה: פרחה פלד, בשם קהילת בית שערים

3-10-2025

אבא אתה לוחם

נלחמת כשנפלת מעגלה נוסעת בגיל 5 ואיבדת את הזיכרון

נלחמת בתנאים הקשים שגדלת וכשהתייתמת מהוריך בגיל 13

נלחמת בקיבוץ להחזיק מעמד לבד ....

נלחמת כשנפרדת מיהודה בפעם הראשונה כשנשלח לקיבוץ חולתא והופרדתם

נלחמת כשעברת לבית אורן כי כבר לא היה טוב בבית השיטה

נלחמת שיתנו לך ללמוד

נלחמת כשיהודה נהרג במלחמת ששת הימים

ושמחת כשגיא נולד קצת אחרי ...... מעגל החיים

במלחמת יום כיפור הארורה נלחמת ונפצעת קשה

ואז אני נולדתי ..... ילדי מלחמה

שנים נלחמת בשדים שרדפו אותך בשקט ללא מילים ..

נלחמת בשדות החמים בעבודה קשה

גם באמא נלחמת לא מעט וגם אהבת

במלחמת לבנון הראשונה הגעת עד ביירות וזרקו עליכם אורז

בעיקר היית בשקט שלך במעבדת הצילום שבנית לך בנווה יער

מקום שלך

צילמת אותנו בלי סוף, רק שאנחנו לא מוצאים כלום, יש כמויות בארון ומיליון שקופיות שמי

יודע איך להוציא משם את כל סיפור חיינו

נלחמת בשקט ולפעמים גם לא

היית אבא טוב שמעיר עם שוקו חם בכוס זכוכית כתומה כל בוקר

מסיע לכל מקום בדיוק כמוני עכשיו, רק בלי להתלונן

נלחמת על האוטו שלך שהיה קודש הקודשים, חס וחלילה שלא יישרט או יתלכלך השם ישמור ...

אתה ואמא עבדתם קשה שלא יחסר לנו דבר ואף יותר, פינקתם בלי סוף.

..

עצוב לנו שדווקא בשנותיך האחרונות נהיה פה כל כך קשה כמו בשנותיך הראשונות מן סגירת מעגל ...

נלחמת בקורונה ושרדת כמו גיבור בלי לחלות, כי אמא שמרה עליך בצמר גפן

נלחמת להיות בבית ללא ממ״ד במלחמה הארורה אפילו שטיל נפל ליד הבית

נלחמת לחיות עם אמא שנים כל כך רבות, לא היה קל אבל היא נלחמה עליך כל השנים, כמו לביאה עד יומך האחרון

חווית אהבה גדולה וקשר מיוחד עם נכדך הבכור ענברי שאותו הערצת כל כך, אפילו בשבוע שעבר צפית בשידור חי בתחרות שלו באיטליה ולא ויתרת

אהבת כל כך את גלגול שלנו ונהנית במיוחד לצפות באייפד בבית החולים ולראותה רוכבת באצילות על פוֹדי פוֹדי

אהבת כל כך את עלמוש, וגם אותה לא פספסת לראות רוקדת בהופעת הסיום את הסולו שלה. אהבת את מאיוש ושירוש המתוקות ואף נסעת לא מזמן עד בולדר לבת המצווה של מאיה והיית כל כך גאה בהן

שרדת את הניתוח האחרון ואת כל האשפוז הארוך תוך כדי מלחמה ולא היה פשוט

גם כשחשבנו שוויתרת מצאת את הכוחות ונלחמת לעמוד על הרגליים. כשקצת ויתרת היית זקוק לענבר שיבוא ויגער בך סבא תילחם! אתה לוחם!

בשבוע האחרון הלוחם שבך התעייף .....

כבר בקושי היה בך כוח לתרגל עם גילי ובן ותרגלת בכל זאת ...

בחודשיים האחרונים טיפלה בך ג׳יוטיקה במסירות ואהבה ואתה קיבלת אותה באהבה.

ביום שבת בבוקר נפרדת מאיתנו עם עיני התכלת שלך בשנתך, והמלחמה שלך נגמרה ......

אוהבים אותך כל כך ועדיין לא מעכלים ...

כולנו

כתבה: דפה גולן זלינגר – הבת

מלים אחרונות

גולן, האיש שהיה לך חלק ברוב חיי(עוד קשה להגיד בעבר).

חיים שלמים כמעט מרצדים לי בראש כמו סרט שהתמונות בו קופצות מתקופה לתקופה; בכל זאת כמעט חמישים ותשע שנה יחד הן הרבה יותר מדור.

הרבה עברנו יחד כזוג כמשפחה וילדים, משפחות ילדינו, נכד ונכדות, המון אירועים שמחים ועצובים, רכבת הרים שבימינו לרוב זוגות לא צולחים אותה לאורך תקופה ארוכה.

ובכל זאת הרבה פירגון והדדיות כששנינו שונים כל כך ועם זה עם הרבה תחומי ענין דומים כשהידע העצום שלך ויכולת העשיה ופתרונות יצירתיים ואומנותיים היוו בסיס איתן והקרינו על דורות ההמשך שלנו.

ארבעת החודשים האחרונים לא היטיבו איתך בלשון המעטה היו אולי הקשים בחייך לאחר כשכרעם ביום בהיר, נותחת ניתוח חירום קשה ובעליות וירידות התאוששת עם הרבה כוח רצון להתאושש: שוב ללכת להיות עצמך של מקודם, ושוב הגוף הזקן התשוש המציא נסיגה.

בשבת בבוקר אחרי ספק פרידה ערב קודם לא התעוררת ונשימותיך האחרונות ופניך היו כה שלוים.

הפעם כיבדתי את צוואתך. שיחררתי.

תודה לכל מי שטיפלו ועזרו: ג׳יוטיקה המטפלת, הפיזיותרפיסטים גילי ובן וילדיי דפנה וגיא.

בשם המשפחה תודה לכל מי שהגיעו ומי שניחמו.

תודה לכל מי שתמכו ועזרו בזמן הלא פשוט לנו.

כתבה בלהה גולן