מושב בית שערים

רבקה אלוני ז״ל

בת יפה וחיים ליכטנשטיין
נולדה ב-1918
ב-שצ׳יצ׳ין פולניה
נפטרה ב-25/12/2012
בת 94 במותה.

בית שערים 25/12/2012

הלווית רבקה אלוני

בארכיון הכפר נמצא דף מעוטר כתוב באותיות מאירות עיניים:

"לכל חברי בית שערים!

עברתי לגור בקבוץ ראש הנקרה. אשמח לעמוד בקשר עם כולכם.

אני מאחלת לכולכם שגשוג אושר ובריאות.

להתראות, רבקה אלוני."

הדף הודפס ביוני 1998, לפני 14 שנה. רבקה עברה לראש הנקרה לגור ליד אורה ואריק ומצאה לנכון לפרסם דבר פרידה. אז נפרדנו ממנה פרדה ראשונה והיום-סופית.

רבקה, בתם של יפה וחיים ליכטנשטיין משצ׳יצ׳ין שבפולין. נולדה ב-1918 ועלתה ארצה בעקבות דרישת אחיה ב-1934.

את שלמה הכירה בתל אביב שם עבד כגנן.

לבית שערים הגיעו ב-1938, נישאו והקימו משפחה. ביתם היה אחד משלושת הבתים הראשונים בכפר, נבנה ע״י האחים, בעבודה עצמית, אפילו תריסים הותקנו בו, לאחר שנאספו בתל אביב, "יד שניה". (יש לציין שכל חברי הכפר גרו אז בצריפים)

כילדה אני זוכרת שבקרתי שם עם אמי וקנאתי בהם על מדרכת הבטון המובילה אל פתח הבית.

רבקה היתה אשה אינטילגנטית, חכמה, אנרגטית ודומיננטית, היא היתה מתנסחת היטב, מעניינת בשיחה ותורמת מיכולותיה ככל שניתן במאבק ההישרדות של אותם ימים.

היא היתה טיפוס עצמאי, דעתן שלא מסתמך על אחרים. אולי היתה זאת אחת הסיבות לאי הנחת והקושי בחיי הזוגיות.

לאחר שהילדים בגרו ועזבו את הבית יצאה רבקה לעבודה במקומות שונים.

המרץ היוזמה וגם הצורך הכלכלי לא נתנו לה לשבת במנוחה.

היא עבדה בזמנו כעוזרת גננת וגלתה יחס חם ולבבי לילדי הכפר. ישנם מהם, בוגרים כיום, הזוכרים היטב את היחס הזה עד היום. כמו כן טיפלה גם בקשישים שנזקקו לכך ואישית אני יכולה להעיד על טיפולה המסור בתקופה מסוימת בחותנים שלי, דינה ויעקב פרלדיק.

רבקה לא הסתפקה ב-ד׳ אמותיה ואהבה לנסוע מחוץ לכפר, מה שגם הוקל עליה בזכות כרטיס החינם ב"אגד". ראינוה רוכבת על האופניים עד לכביש הראשי לתחנת האוטובוס ושבה על האופניים בדרכה חזרה, בכושר טוב ובמאור פנים לנקרים בדרכה.

אנחנו מלווים אותה היום בדרכה האחרונה, רבקה חוזרת היום לאדמת בית שערים,

המקום שהיה המשמעותי בחייה. היא האחרונה מראשוני הכפר שהלכו לעולמם.

יחד עמה אנחנו כולנו נפרדים מתקופה בראשיתית שתמה, תקופה של חזון ומימושו.

נזכור אותה תמיד כחלק מהדור והתקופה הללו שחלפו ואינם עוד.

לילדים ולכל בני המשפחה אנחנו אתכם בצערכם.

פרחה פלד.

. 25 דצמבר 2012

אמא יקרה שלנו,

לפני חודש מלאו לך 94 שנים.

כמו תמיד - נשארת אחרונה לראות שכולם מסודרים במקומותיהם. נתת לאחייך להיפרד מהעולם לפניך, וכעת את נפרדת מאיתנו.

עד יוני 1999, לפני כ- 14 שנים, היית אדם עצמאי, אם אוהבת ומטפחת את ילדייך ואת כל מקורביך. גם באחרים טיפלת והכול היה חשוב לך. תמיד היית מעורבת בנעשה מסביב, נתת עזרה בכל מקום בו היו זקוקים לך.

טיפחת לתפארת 3 ילדים ואַת דאגת שילדייך ילמדו נגינה, יעשו רישיון נהיגה בזמן וילמדו לימודים גבוהים. באין אמצעים - לא וויתרת. רצית שהטוב ביותר יהיה לילדיך, וכמו שאמרת - "אני רוצה שיהיה לכם יותר טוב ממה שהיה לי. לעצמי לא יכולתי לתת אבל לכם אני נותנת".

באת לארץ כילדה צעירה, בת 16 בלבד, והצטרפת לדירת אחייך בתל אביב. שם היית להם אם ואחות גם יחדיו. מיד היית פעילה בתנועת נוער ושם הכרת את אבא שלמה שנפרד מאיתנו לפני שנים רבות.

כל ימיך השקעת את נשמתך במשק החקלאי, וכשזה נמכר - התמסרת בצורה נפלאה לטיפוח וטיפול של ילדים במקום ובישובים השכנים. לא נחת רגע, כי חבל על הזמן. צריך לתת ולתרום.

חבל מאד שבמהלך השנים האחרונות היית במקום אחר שעליו לא חלמת מעולם. בבריאותך לא הסכמת לדבר על הצרות שיבואו בעתיד. בשנים האלו את היית בעולם שרק את הבנת, ואילו אנחנו לא ידענו להבין אותך. היית במקום שלא התאים לחייך הקודמים, אבל זה היה המקום היחיד שבו היינו בטוחים שישמרו עליך וידאגו שחייך יוארכו בבריאות מירבית.

אמאל׳ה, כבר שנים רבות אנחנו לא יכולים לשוחח איתך שיחה אמיתית, להתייעץ איתך, לשתף אותך בחוויותינו.

יש לך 10 נכדים ו - 20 נינים שחלקם אינם מכירים אותך וחבל שכך, כי לוּ היית בריאה הם היו נהנים ממך מאד מאד ואת היית נהנית עוד יותר.

כל חייך אהבת את כולם ואהבה זו נחרטה היטב בלב כל אוהביך, והם יישאו אותה איתם ויעבירו אותה לדורות הבאים.

נוחי לך אמא על משכבך בשלום והיי בטוחה שהשארת כאן דורות רבים שקיבלו ממך המון ולעולם לא ישכחו אותך.

אוהבים אותך מאד, מתגעגעים אליך עד מאד ומצטערים בלכתך מאיתנו,

דרור, רענן ואורה