מושב בית שערים

חיה (בומפלק) סטפמן ז״ל

בת גולדה וישראל קלמנוביץ

נולדה ב-1906

בסוקולקה פולין

נפטרה ב-2002

בת 96 במותה.

חיה בומפלק-סטפמן

2002-1906

אמא נולדה בשנת 1906 בעיירה סוקולקה הסמוכה לביאליסטוק, בצפון מזרח פולין. בת בכורה להוריה ישראל וגולדה קלמנוביץ׳, ואחות גדולה לשלוש אחיותיה, רבקה, אסתר וגיטל. בילדותה למדה עברית בבית הספר "תרבות". בנערותה הצטרפה לתנועת "החלוץ", שהיתה אחת מתנועות הנוער הציוניות בפולין. היתה חברה בקבוצת "שחריה" והכשירה עצמה, כפי שעשו צעירים יהודים רבים באותן שנים בפולין, לעלות לארץ ישראל ולעסוק בחקלאות במסגרת חיים קיבוצית.

בשנת 1929 עלתה לארץ. ובין השנים 1936-1929 המתינה, יחד עם חבריה לקבוצה, למציאת משבצת קרקע להקמת קיבוץ. את עיקר השנים הללו עשו במושבה מגדל שלחוף הכינרת.

ככל שעבר הזמן הלכה גמלה המחשבה אצל חלק מחברי הקבוצה כי מסגרת המושב מתאימה להם יותר מאשר הקיבוץ. הסיבה העיקרית שהביאה את אמא לבחור במסגרת יותר משפחתית היתה נישואיה לאבינו, דויד בומפלק, בשנת 1934, ולידתה של אביטל, הבת הראשונה שלהם, ב - 1935.

בשנת 1936 נמצאה משבצת קרקע להקמת מושב בית שערים. אמא ואבא עברו אליו יחד עם מקימי המושב הראשונים והחלו להקים את ביתם ולטפח את המשק. בשנת 1938 נולד בנם השני, ישראל, ובשנת 1945 נולד מאיר, הבן השלישי.

ב- 1946 חלה אבא במחלה קשה ונפטר. אמא נשארה בגיל 40 עם שלושה ילדים ועם המשק. לבד. מאיר היה רק בן עשרה חודשים. אמא גידלה אותנו וניהלה את המשק בעזרת פועל חקלאי שהתגורר עמנו בצריף והתחלף מדי פעם. לפעמים מדי מספר חודשים. המושב עזר אמנם במימון שכרו של הפועל במסגרת העזרה ההדדית, אך היתה זו תקופה לא קלה עבור אמא. חרף כל הקשיים המשק המשיך להתנהל, ואמא אף יזמה את הקמת הבית שבנייתו החלה ב1949 והסתיימה ב - 1952. אז עברה המשפחה מהצריף לבית הבנוי. הפרק של הפועלים הסתיים רק ב - 1954, כאשר שרוליק נכנס לעבודה במשק.

במשך עשרים שנה, מגיל 40 ועד גיל 60 היתה אמא בגפה. בשנת 1966, כאשר שלושתנו היינו כבר נשואים, נישאה אמא בשנית לשלום (שולק׳ה) סטפמן ועברה לגור ביבניאל, שם גרו גם שתי גיסותיה, צילה ואהובה, אחיותיו של אבא.

הנישואים לשולק׳ה נמשכו 22 שנה. חייה התנהלו במשך תקופה זו על מי מנוחות. יחד עימו טיפחה אמא את ביתם, וניהלה עימו את המשק בצורה מצומצמת, ככל שיכלו, בגילם המתקדם והולך. בשנת 1988, כאשר היתה אמא בת 82 נפטר שולק׳ה והיא נותרה שוב לבד. לאחר מספר חודשים עברה לגור ברגבה, לצידו של בנה מאיר ומשפחתו.

ברגבה חיתה אמא במשך 14 שנים. קרובה לילדיה, לנכדיה ולניניה.

מוקפת בכל השבט הגדול שהקימה, מתעניינת בכל מה שמתרחש אצל כל אחד מבני המשפחה ומצוייה בכל החדשות. ימי ההולדת שלה שנערכו ברוב עם ולילות סדר פסח בהם כיכבה, קוראת את חלקה בהגדה בעברית טובה ובהטעמה נכונה, היו גולת הכותרת שסימלה את הנחת שרוותה מן המשפחה בשנים האחרונות. למעלה מעשר שנים חיתה אמא בדירה משלה ברגבה ותיפקדה באופן עצמאי. רק בשלוש וחצי השנים האחרונות של חייה עברה להתגורר בבית נועם- בית האבות ברגבה.

בראש השנה תשס״ג, בהיותה בת 96, מתה מיתת נשיקה.

יהי זכרה ברוך.

אביטל, שרוליק ומאיר