מושב בית שערים

אורי מרמור ז״ל

בן מלכה ויואל

נולד ב- 1906

בסמיאטיץ פולין

נפטר ב- 1983

בן 77 במותו.

אורי מרמור

נולד בעיירה סימיאטיץ׳ בחודש דצמבר בשנת 1906, להוריו מלכה ויואל.

נפטר בבית שערים ביום ב׳ בכסלו תשמ״ד - 8.11.1983.

במשפחתו היו 7 ילדים: שיינה, בריינה, מאיר, אורי, אסתר, שושה ומרים.

המשפחה היתה משפחת סוחרים מבוססת במצב כלכלי טוב.

את הבית הגדול ניהלה האם ביד רמה, בגאוה ובחריצות רבה וגם גידלה וחינכה את הילדים. באחד מאגפי הבית גרה הבת הבכורה עם בעלה ושלושת ילדיהם.

אביו סחר בעצים ובבקר. במשך השבוע היה נוסע בין העיירות ומגיע לביתו לקראת שבת. היו לו גם אדמות חקלאיות אותן היה מעבד וממנו למד אבא את עבודת האדמה וגם רכש את הבנתו וידיעותיו הראשונות בגידול סוסים ופרות.

העיירה סימיאטיץ שכנה בחבל ביאליסטוק שבפולין (רוסיה הלבנה), על שתי גדותיו של נהר הבוג וגשר חיבר בין שני חלקיה.

היו בה בתי דפוס, מפעלים ומנסרות לעץ (מפעל עץ לבוד נוסד בעיירה), חנויות, בית חולים ובית ספר למילדות.

במרכז העיירה עמד בית העיריה שהיה גדול ומפואר.

הקהילה היהודית בסימיאטיץ׳ נמנתה על הקהילות היהודיות העתיקות בפולין

וכבר במאה ה-17 עלו ממנה משפחות לפלשתינה והתיישבו בירושלים ובמושבות.

אבא גדל בקרב משפחתו החמה והרחבה ולמד ב"חדר".

כתינוק היה ילד חלש וחולני ורק אחרי כמה שנים התגבר והבריא ממש.

בסימיאטיץ׳ שהיתה עיירה ציונית, התפתחו תנועות הנוער: השומר הצעיר, מכבי והחלוץ שנוסדה בעיירה בשנת 1924.

אבא הצטרף לתנועת "החלוץ" והלך להכשרה בקיאנקה - עיירה סמוכה לסימיאטיץ׳, שם היה בין מיסדיה ומקימיה של קבוצת "שחריה", ועמו גם חבריו:

מנחם פונדק, נתק ויינברג ויוסל יבלון.

הסוכנות היהודית רכשה קרקעות בקיאנקה ושם התרכזו בני נוער מהעיירות שבסביבה והוכשרו להיות חלוצים וחקלאים.

לקבוצת "שחריה" היתה השפעה רבה על פעילות הסניף החלוצי בעיר מפני שחבריה נתנו דוגמא אישית.

לקבוצה הגיעו שליחים חשובים מהארץ - אברהם הרצפלד ויצחק טבנקין ובואם הגביר את השפעתה של הקבוצה על הנוער הציוני בעיירה.

בהכשרה בקיאנקה נפגשו אבא ואמא לראשונה.

בקיאנקה, במסגרת תנועת "החלוץ", הוקמה קבוצת "שחריה", עליה נימנו אבא וגם אמא.

הצעירים למדו שם את עבודת האדמה וציונות כשהמטרה כמובן - עליה לארץ ישראל. הם חיו שם בתנאים קשים, המזון היה מועט והיה מחסור בבגדים ובנעלים. עבדו בכל עבודה מזדמנת: בתי חרושת, סבלות, ניקוי תעלות והכשרת דרכים, בשדות ובחקלאות.

כשאבא היה הולך לבקר את משפחתו היה חוזר משם עמוס באוכל מבושל, בגדים ושמיכות שהביא כדי להקל מעט על המחסור.

בשבתות היו הולכים לבקר בהכשרות סמוכות שהיו בסביבה - הכשרות של השומר הצעיר או פועלי ציון וכך הכירו ביניהם ולמדו על המתרחש בארץ משליחי הסוכנות אשר הגיעו לשם מהארץ.

בסוף שנת 1928 עלו סוף סוף לארץ.

כאן השתלבו בעבודות שונות: יבוש ביצות ועבודה אצל האיכרים בחדרה, במרחביה וביבנאל. הבחורות עבדו גם במשק בית וכביסות אצל האיכרים.

המצב הכלכלי היה קשה ולא לכולם היתה עבודה, אך דאגו שלכולם יהיה מה לאכול - היה מטבח משותף וכולם נטלו חלק בהכנת האוכל.

בגלל המחסור היה שיתוף גם בבגדים ובנעלים.

בשלב זה החלו להתגבש הרצונות של חברי הקבוצה: חלק מהחברים הלכו להתיישבות בקבוצות ובקיבוצים, כמו: חולדה, גבעת חיים, נען, גבעת השלושה, קבוצת שילר ועוד.

אז גם החלו החברים להקים משפחות, וגם כאן היה שיתוף: טבעת אחת עברה מחופה לחופה ושימשה את כל הנישאים. להורים לא היו אף פעם טבעות נישואין.

אבא ואמא עם מספר חברים, בני עיר וקרובי משפחה, הקימו את "אירגון אפרים" במטרה להקים מושב עובדים. אליהם הצטרפו חברים שבאו מהמושבים הותיקים כפר יחזקאל ובלפוריה ותל עדשים, במסגרת גרעין של תנועת הנוער העובד.

הם התרכזו במושבה מגדל שעל שפת הכנרת, בשלד של מלון שבנה הלורד מלצ׳ט ואשר נועד למעשה לשכן עולי רגל נוצרים. שם חיכו עד שהמוסדות המיישבים יקציבו להם משבצת קרקע להקמת המושב.

כל משפחה קיבלה חדר - בלי חלונות או תריסים ובלי מרצפות. מארגזי תפוזים עשו רהיטים ופחי נפט ריקים היו הכסאות.

אבא וחבריו - נתק וינברג, יוסל יבלון ודודי בומפלק החלו לעבד ביחד אדמות על שפת הכנרת וגידלו ירקות שהצליחו מאוד. זאת כמובן בנוסף לעבודה אצל האיכרים. כך אפשר היה גם לקיים את המשפחה וגם לקנות שתי פרות דמשקאיות - התחלה לקריירה חקלאית רבת שנים שבמרכזה היתה - הרפת.

התנאים היו קשים, העבודה מפרכת ורבה - גם אצל האיכרים וגם בחלקת הירקות ובלילות שמירה בפני הפורעים הערבים.

בתקופה זו החלו להגיע מכתבים מדאיגים מהמשפחות באירופה ונפוצו שמועות על המלחמה שעומדת לפרוץ והדאגה למשפחות היתה רבה.

התרחבות המשפחה

יעל הבכורה נולדה ב-15.9.1933 וקיבלה מיטה מהודרת - ארגז תפוזים ריק שרופד בשמיכה וסדין והפך לעריסה. הרהיט הראשון הממשי שאמא קנתה (בתשלומים) היה מכונת התפירה ובערבים, לאחר יום עמל מפרך, היתה תופרת בגדים לתינוקת.

לרופא הילדים היתה הולכת ברגל לטבריה.

כעבור שנתיים, ב-25.10.1935 נולדה נירה. והיתה כבר משפחה של ממש.

סבא שמואל מילר - אביה של אמא - החליט לעלות לארץ ישראל ולהגשים את החלום הציוני שלו - להיות פועל בארץ ישראל. הוא הגיע למגדל והצטרף למשפחה הצעירה ולדירת החדר הצפופה. עבודה כמובן לא מצא אך היטה שכם ועזר לאמא עם הבנות הקטנות. היה מטייל אתן במגדל - יהודי עטור זקן לבן וארוך שהחליט להיות חלוץ. סבא נפטר זמן קצר לאחר העליה לבית שערים (1936) והוא קבור בבית הקברות במגדל.

בתקופה הראשונה בבית שערים גרו כולם במרוכז באזור "העץ הגדול" וגם את הפרות החזיקו ברפת משותפת.

לאחר זמן החלו לעבור לחלקות הקבע - כל אחד עם הצריף שלו, בשיטה המיוחדת לבית שערים - הצריף בשלמותו "נוסע" על רלסים עד למגרש החדש.

זמן קצר לאחר המעבר למגרש הקבע ב- 13.11.1936 - נולד שי.

בתקופה זו הגיעה לארץ הדודה סרל (שרה מילר), אחותה של אמא, אשר הצליחה לברוח מפולין ממש ב"רגע האחרון" השאירה שם את הארוס שלה.

הדודה החרוצה השתלבה בחיי המשפחה, היתה יד ימינה של אמא בטיפול בילדים ובמשק וגם עבדה בעבודות חוץ. היא היתה כמו עוד אמא - אהובה ואוהבת, ובמיוחד נקשרה לנירה שהיתה בת שנה בלבד כאשר נולד שי.

המשק הצעיר מתפתח - כמה פרות, כמה תרנגולות, חלקות של ירקות. העבודה רבה - והפרנסה בקושי.

ב- 4.7.1942 נוספה למשפחה תינוקת חדשה - זיוה והמשפחה כבר ממש גדולה.

אנחנו הילדים תמיד עזרנו בעבודות המשק והבית. מהבוקר, לפני הלימודים (ירק לעופות), בצהרים מים ותערובת בלולים ואחר הצהרים בשדה (עישוב, קילטור, קטיף או איסוף) ובערב, לאחר שעוזרים ברפת, מתפנים להכנת השיעורים.

עם השנים הקמנו משפחות משלנו ונולדו ילדינו ונכדינו.

אבא ואמא היו גאים מאוד ב-13 הנכדים שלהם. אמא גם זכתה לחבק את הנינים הראשונים.

המשפחה המורחבת:

יעל נישאה לאברהם אגרט מפתח תקוה, וילדיהם:

מיכל שנישאה לדודו ולהם 2 ילדים: ענבל וליאור.

רויטל שנישאה למוני ולהם 2 בנות: לירון והילה.

יובל ובת זוגו יהודית ולהם בת: יהלי.

נירה נישאה לרחמים לוי משער העמקים, וילדיהם:

ירון שנשא את אורנה ולהם 3 ילדים: אוריה, עמית ואופיר.

עופר שנשא את תמרה ולהם 2 ילדים: מור וסיון.

הדס שנישאה לחיים ולהם 3 ילדים: שקד, גפן ודקל.

אביב בן הזקונים שעדיין אינו נשוי.

שי שנשא לאשה את נירה אוקו מכפר גלעדי וילדיהם:

אורלי שנישאה לאילן ולהם בת: מיה.

רונן שנשא את רבקה ולהם 2 ילדם: בנו וויולט.

ערן שנשא את סילבי ולהם 3 ילדים: ליאור, דן ואורי.

תמי שניאה לגל ולהם בת: אביב.

זיוה שנישאה לשמעון לימור (קסטרו) מירושלים וילדיהם:

ענת שנישאה לדדי ולהם 2 בנים: גיא ושחר.

עדי שנשא את ליאת ולהם בת: ניצן.