רות קמחי ז״ל
בת מרים וצבי פיין
נולדה ב-2.7.1921
במטולה
נפטרה ב-19.3.2004
בת 83 במותה.
עודכן ב- 11.1.2006
קמחי רות - תמצית קורות חיים
ביתם הבכורה של צבי ומרים פיין מנהלל, ילידת מטולה.
תאריך לידה 2.7.1921 כ״ו סיוון תרפ״א, נפטרה 18.32004 כ״ה באדר תשס״ד.
הייתה הבכורה מתוך ארבעת ילדיהם של מרים וצבי פיין, אחריה נולדו עמוס שנפל במלחמת השחרור בלג׳ון (ליד קיבוץ גבעת עוז), רחל נפטרה ממחלה בגיל 19, ויוחנן הצעיר שבאחים.
השכלה - עממית בביה״ס בנהלל
תיכונית בביה״ס החקלאי בנהלל
נישאה לגרשון קמחי ב-1941.
ביחד הלכו להתיישבות במושב טמרה כיום מושב רמת צבי. לאחר כ-3 שנים חזרו לנהלל.
ב-1949 קנו משק משמואל ורות שור בבית שערים
בצעירותה עבדה במשק ההורים שהיה משק מעורב עם דגש חזק על מטעים ומשתלת עצי פרי,
רכשה ידע רב והתמחתה בתחום השתלנות, ידע זה רלוונטי גם כיום לאחר עשרות שנים.
בבית שערים עבדה לצד גרשון בעבודות המשק שאותם הכירה ושלטה בהם, בנוסף ריכזה בבית שערים במשך מספר שנים את נושא העזרה ההדדית, והייתה נוסעת באופניים לרמת ישי למעברה, כדי לסדר עוזרת למי שהייתה זקוקה עקב לידה או מחלה.
ילדים: יורם יוכבד וגיורא,
נכדים: יובל, מיכל, וטלי - בניהם של קיקי ויורם.
פז - ביתה של יוכבד.
רועי, ירון, קרן, ושני - ילדיהם של גיורא וגילה.
נינים: מעיין ואדר - בניהם של מיכל ויוסי ברסקה
אביגיל ותמר - בנותיהם של טלי ויואב יקר.
אגם - ביתם של אורית ויובל קמחי
רות קמחי ז״ל
רות נולדה במטולה בשנת 1921 למשפחת פיין, משפחה שורשית, מסועפת ומעורה היטב בארץ. הוריה, צבי ומרים, עברו לנהלל בהיותה תינוקת, והקימו משק שהתבסס על מטעים ומשתלות. רות הילדה והנערה, כמו אחֶיהָ, נדרשה לבצע עבודות במשק בלי להתפנק ובלי להתחמק. העבודה במשק באותם ימים היתה עבודה עצמית, ע״י בני המשפחה בלבד וללא כל עזרה זרה.
התנאים הקשים, המחסור ויצירת היש מאין, גִדלוּ את רות מחמירה עם עצמה ולא מוותרת. היא סיימה את לימודיה אצל חנה מיזל והתמחתה בשתלנות. עד לשנים האחרונות גילתה בקיאות בכל הנושא הזה, התעניינה בּפָּן המקצועי במשתלות של יורם, השתלן הממשיך, ואף העירה והציעה פתרונות "כמו שסבא היה עושׂה פעם ... "
כוח הרצון שלה והקשר לעולם הצומח התבטאו היטב עד לשנים האחרונות. בכוחות שכבר לא עמדו לרשותה טיפלה בסביבת הבית, מעדרת וגוזמת וזומרת ומתעקשת לעשות בעצמה, ללא עזרה.
רות וגרשון נישאו והלכו להתיישבות בטמרה בגליל התחתון, רמת צבי של היום.
אחרי שלוש שנים קשות שם, חזרו למשק פיין בנהלל, כשהמשפחה כוללת כבר זעטוט, יורם הבכור. בשנות השהות בנהלל התרחבה המשפחה כשיוכבד וגיורא באו לעולם, וב-1949 נקנה מִשקָם העצמאי בבית שערים. פִתחו משק מטעים גדול בהשראת ובעזרת משק פיין ובתקופות שונות נעזרו בעבודות בניין שגרשון עבד בחוץ
כאישה צעירה התמסרה רות לנושא העזרה ההדדית בכפר.
על אופניה רכבה למעברה כדי להשיג עוזרת לחברה שילדה או חלתה, וזאת במסגרת העזרה ההדדית. המוסד הזה התבסס בשנים הראשונות על עזרה פנימית של חברים וחברות בכפר,
ואחרי הקמת המדינה והקמת המעברה - שמחו לספק לעולים עבודה.
מעבר לכך לא בלטה בפעילות ציבורית אבל רכשה לה ידידוֹת קרובות בשכנוּת לביתה.
בשנים האחרונות אף הרחיקה, בעזרת הקלנועית, לקשר חברתי אמיץ וחדש עם צילה שמואלי.
רות היתה מבאי מועדון הוותיקים בשנות פעילותו והתמידה באדיקות לא להחסיר שום ארוע במקום. גם בחוג לתנ״ך שקיים חיים ראם השתתפה בהתמדה.
רות היתה ישירה ואמיתית. כשדיברת איתה היית בטוח שאין שום משמעויות נסתרות מאחורי הדברים.
לאחר שגרשון נפטר בגיל צעיר יחסית והיא התאלמנה, ידעה רות להתארגן במצב החדש ולהתמודד עם הצרכים החדשים והמגבלות החדשות.
לא רצתה להיות לנֵטל על הילדים העסוקים ונסתה ככל יכולתה להסתדר באופן עצמאי. קשר חם במיוחד היה לה עם הנכדים והנכדות. שמחה והתגאתה לחַווֹת איתם את גידולם בגרותם וחוויותיהם, ואף זכתה להנות מנינים. היה ברות חוסֶן מיוחד, שעוצב בצעירותה בנהלל אי אז בתחילת המאה הקודמת.
חוסן זה עמד לה במשך כל השנים האחרונות כשבאמת נזקקה לו.
ענייני בריאות לא היטיבו איתה ובחורף האחרון אף החריפו יותר ויותר. האישפוזים הרבית
והטיפול בבית אבות כבר לא יכלו לסייע וכך הגיע סבלה לקיצו.
שלום לעפרך רות. ולילדים תנוחמו בראית דורות ההמשך.
פרחה פלד.
