מושב בית שערים

מיכה שומן ז״ל

בן חוה ויצחק שומן
נולד ב- 28.7.1935
במגדל
נפטר ב- 15.12.2018
בן- 83.5 היה במותו.

מיכה שומן
מיכה נולד ב-28 ביולי 1935 בבית החולים המרכזי עפולה בעת שהוריו חוה ויצחק שומן התגוררו במושבה מגדל. מיכה נקרא על שם סבו, אבי אביו, שנהרג במלחמת העולם הראשונה. ההורים היו חברי "ארגון אפרים" ושהו במושבה יחד עם חברי הארגון עד לעליה להתיישבות במושב בית שערים בשנת 1936. ליצחק שהיה אחראי על משק המכונות לא היה זמן לבנות את הצריף בבית שערים ולכן שכרו חדר במושב נהלל בבית משפחת נחמקין. רק לאחר שנה מיכה והוריו עברו להתגורר בצריף בבית שערים שהיה ממוקם בריכוז הצריפים הראשון. בשנת 1939 הועתק הצריף למגרש שהגרילו חוה ויצחק. באותו קיץ נולד אחיו דן שנקרא
על שם דניאל סבה של חוה. בשנת 1945 נולדה אחותו שלומית ששמה הביע את התקוה לשלום. באותה שנה הסתיימה מלחמת העולם השניה, ולהוריו התברר שכל משפחתם נספתה בשואה למעט אחיותיה של חוה פרידה ומינה שעלו גם הן לארץ. מינה ויצחק ויטלס בנו את ביתם במשק השכן למשפחת שומן.
בגיל שלוש מיכה הלך לגן הילדים של ברכה הגננת. הגן היה ממוקם במרכז הכפר בשני חדרים שבבניין הבטון בעל שלושת החדרים. בקבוצתו היו 11 ילדים שרובם נשארו חבריו עד יום מותו. בזמן הגיעו לגיל בית הספר דאג אביו להביא למושב את המורים אידה ויוסף אהלי שהכיר מגליציה. אלה הקימו את בית הספר בבית שערים בו למד מיכה עד כיתה ח׳. בכיתה ט׳ עבר עם כיתתו לבית הספר התיכון האזורי בקיבוץ רמת דוד. מיכה לא אהב את מסגרת בית הספר. היות שאביו עבד בעבודות חוץ מיכה ואחיו דני עבדו הרבה במשק. הוא גם הקים גינת ירקות ומכר את התוצרת לחברי הכפר. מיכה סיים את לימודיו בתם כיתה י״א והתחיל לעבוד במוסך של המושב עד גיוסו לצה״ל.
בקיץ 1948 הסתיימה בנית הבית של המשפחה וגם חל מועד בר המצוה של מיכה. היו אלה ימי הצנע ושני האירועים צוינו ביחד. למרות התנגדותו העזה של אביו, מיכה עלה לתורה בבית הכנסת כמו יתר חבריו.
באותם ימים לא היה לנוער בבית שערים מבנה לקיום הפעילות שלו. בני הכיתה של מיכה ארגנו מחאה שבעקבותיה הוקם מועדון הנוער. לשם השלמת התקציב החסר הם יזמו עבודות שונות לאיסוף כסף ועזרו גם בבניה עצמה. היום זהו המועדון לחבר.
כשמיכה היה בן 17 ותלמה איתן בת המושב בת 15.5 החל הרומן ביניהם על רקע פעילות משותפת בועדת הנוער. זוגיות זו נמשכה 66 שנים.
באוקטובר 1953 מיכה התגייס לצבא, ושרת כמכשירן מטוסים אחרי קורס מכשירנים של חיל האוויר אותו סיים בהצטיינות. בזכות עובדה זו הוא שרת בבסיס רמת דוד בטייסת המטאורים 117 שהיו מטוסי הסילון הראשונים בארץ. מיכה השתחרר משירות החובה בשנת 1956. הוא שירת במילואים בחיל האוויר ועם החלפת המטוסים, עבר לשרת במשטרה הצבאית עד גיל 50. השתתף במבצע קדש, במלחמת ששת הימים, במלחמת יום הכפורים, במבצע ליטני ובמלחמת שלום הגליל. אחרי מלחמת ששת הימים כמו גם אחרי מלחמת יום הכפורים מיכה שרת תקופות ארוכות במילואים ועול המשק נפל על כתפיה של
תלמה.
עם שחרורו מהצבא הוא התחיל לעבוד לפרנסתו במוסך של בית שערים כטרקטוריסט. ב-28 באוגוסט 1956, כחמישה חודשים אחרי שחרורו, מיכה ותלמה התחתנו. מכיוון שהיו ילדים בכורים והזוג הראשון שנישא ששניהם בני המושב נערכה חתונה לכל חברי המושב, בני משפחה וחברים. החתונה נערכה במשק של משפחת איתן. בחתונה הועלה לראשונה ריקוד השֶׁרֶל׳ה בהובלתו של מיכה, ושרו שירים היתוליים על הזוג הצעיר. ההופעה הפכה למסורת בבית שערים ומיכה רקד אותו ב-360 חתונות. כאות הוקרה למיכה רקדו שֶׁרֶלָ׳ה בחתונתה של עירית בתו לאחר שהנוהג כבר פסק.
תלמה ומיכה ידעו שברצונם להיות חקלאים. מאחר שהמשק של נעמי איתן לא היה מעובד היא הציעה לזוג הצעיר לגור במשק ולעבד אותו. מיכה חשב שזה יהיה נכון לקנות את המשק מנעמי, כך שתוכל ליהנות מהכסף ולפצות את שתי אחיותיה של תלמה. כל זאת בכדי לשמור על קשרי משפחה טובים. מאחר שלא נשמע דבר כזה עד אז נעמי התייעצה עם שמואל שורש ובעקבות זאת פנתה לעורך דין של תנועת המושבים שכתב הסכם. את ערך המשק קבעה ועדת הערכה של המושב והסכום הוצמד למדד החיטה. התשלום נערך בשטרות של הדואר בתשלומים.

תלמה ומיכה נכנסו לבית שהיה במשק ובשנים הראשונות התגוררו בו חלק מהזמן גם נעמי ואחיותיה של תלמה. בעת בניית המשק החקלאי מחדש מיכה המשיך לעבוד במוסך ובמשך כחצי שנה ניקה וסידר את המשק אחרי שעות העבודה. משק החי התבסס בתחילה על עֶגְלָה שהזוג קיבל כמתנת חתונה ממשפחת ויטלס ולול מטילות שהיה קיים שתלמה טיפלה בו. כמו כן הסוסה של משפחת איתן. האדמות לא היו מעובדות פרט למטע תפוחים לא מניב ושדה פלפלים וחצילים שהיו מתנת חתונה מהדוד של תלמה. בשנה הראשונה נזרעו 10 דונם בצל והיתה תנובה נהדרת של 10 טון לדונם ובשנה אחר כך גידלו פרג
לזרעים שגם הוא נתן יבול גבוה ובזכות אלה נפרעו השטרות לנעמי לפני המועד שנקבע.
כשמטעי התפוחים והאגסים החלו להניב נדרשו ידיים עובדות לקטיף ולמיון. מאחר שהקטיף נעשה בתקופת החופש הגדול, מיכה שכר נערות ונערים מהמושב לעבודות אלו.
בהמשך גודלו ירקות כמו מלפפונים וכרובית ועצי פרי ובהם רימונים, אבוקדו, פקאן ופירות הדר. גידול חדשני ולא מוכר במושב היה ארטישוק שמיכה שתל בשטח גדול מאד לתקופתו (כ-15 דונם) שהיה לו ביקוש רב בקרב עולי צפון אפריקה.
בחיפוש אחר גיוון מקורות הפרנסה מיכה למד להנביט ולגדל שתילי פרחים עונתיים. לאחר פרק זמן למד לגדל ציפורן אמריקאית, באותו זמן היה רק מגדל אחד נוסף באזור. לגידול הפרחים נעזרו בעובדים ודונם ציפורן הניב פרנסה טובה. בעקבות תחשיב כלכלי שמיכה עשה הוא סגר את רפת הפרות שמאד לא אהב, מהלך לא שיגרתי. תלמה ומיכה גידלו ציפורן במשך כ-15 שנה בהצלחה גדולה.
בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 כשהתחילו להכניס טרקטורים למושב מיכה מכר את הסוסה וקנה פרמל קאב משומש. אחריו הוא קנה רק טרקטורים חדשים תוצרת מסי פרגוסון. היה ידוע שמיכה מוכר טרקטור ישן שמור כמו חדש.
כך גם המכוניות. מיכה רכב על אופנוע ובהמשך היתה וספה ששימשה את המשפחה הצעירה.
בשנת 1963 מיכה קנה מכונית פורד אנגליה ובכך היה מראשוני החברים במושב שהיו בעלי מכונית פרטית. גם טלפון וטלוויזיה היו חידושים שהגיעו לבית
המשפחה בין הראשונים במושב.
בשנת 1970 בעודו מתלבט איך לפרוץ את גבולות השעמום מהעבודה השגרתית במשק, הגיעה הצעה מהדוד של תלמה אחיה בן-עמי. הוא הציע לו שותפות טכנית במפעל לייצור צינורות השקיה מפלסטיק שהקים במשק שלו בנהלל. לאחר מחשבה מיכה החליט לקבל את ההצעה בתנאי של שותפות מלאה. הפתרון היה הקמת "מפל' מפעל משותף לאביזרי השקיה מפלסטיק בבית שערים. מיכה התחיל לעבוד אצל אחיה במקביל לעבודה במשק ויחד עם זה החל לבנות את המפעל החדש וכן למד בקורס לפלסטיקה במדרשת רופין. מפעל במושב היה חידוש יוצא דופן, לכן הנושא הובא לאסיפה הכללית, שהתנגדה לכך. כעשור
מאוחר יותר עקב משבר כלכלי בחקלאות פנו אל מיכה מתנועת המושבים לשמוע את דעתו בנושא הכנסת תעשיה למושב.
מיכה קיבל עליו להוציא את המפעל מהמשק תוך שנה. המפעל הועבר לאזור התעשיה בנצרת עילית יחד עם המפעל של אחיה בשותפות מלאה ושמו שונה ל'בניאס". הוא עבד יותר ויותר בתעשיה כשעול המשק נשאר בעיקר על כתפיה של תלמה. בשבתות מיכה עבד במשק. במשך שנים הפרנסה הגיעה מהחקלאות עד שהמפעל התחיל להרוויח. כעשור אחרי פתיחת "בניאס" אחיה פרש ומיכה יצא לדרך חדשה. המפעל שגשג ומיכה הצליח כמפעל קטן בעולם של ענקי תעשיית מוצרי ההשקיה לחקלאות מהקיבוצים. בגיל 78 מיכה העביר את ניהול המפעל לבנו צור.
מיכה העסיק עובדים בחקלאות ובהמשך בתעשייה. יחסיו עם כל העובדים היו תמיד יחסי כבוד והערכה הדדית.
מיד אחרי החתונה ותחילת החיים הבוגרים בקהילה מיכה התחיל בפעילות ציבורית שנמשכה עשרות שנים. הוא היה חבר ועד שנים רבות ובהן מהראשונים בני הדור השני שצורפו לתוך תקופה קשה של המושב. בזמן שמיכה היה חבר ועד, מונה גד בר-לבב למזכיר המושב, ראשון שלא היה מחברי המושב שהצעיד את המושב קדימה. אחרי כמה שנים כחבר ועד, נבחר מיכה כחבר מועצה. כמו כן היה פעיל תרבות במושב הן כיוזם והן כמשתתף, במקהלה ובמשחק וכמנחה אירועים שונים. חג הארבעים של המושב נחגג במתכונת רחבה בכדי שמקימי המושב יזכו ליהנות מפרי יצירתם. מיכה מונה להיות מנהל האירוע שנמשך שנה שלמה. האירוע היה מוצלח מאד, מיכה אף השתתף כשחקן ורווה נחת מכך שעמד בתקציב שהועמד לנושא. חגיגת השבועות במושב פסקה כשבית הספר עבר לנהלל. ביוזמתו של מיכה חודש החג ואז גם החלה מסורת הרונדו של הטרקטורים אותו מיכה תכנן והוביל במשך שנים.
מיכה היה אדם ישר, ריאליסט ואופטימי, מסודר מאד במחשבתו ובהופעתו והסדר והנקיון בסביבתו היו חלק מאישיותו. היה איש חברה ובעל חוש הומור מפותח, אהוב ומוערך על הבריות. תמיד חשב גם על העתיד וחישב דרכיו בהתאם מבלי לותר על ההווה. תלמה ומיכה טיילו בכל רחבי הארץ והעולם. ידע לשלב עבודה קשה עם הנאה.
יצחק השאיר לילדיו צוואה בה השאיר סכום כסף כקרן שמפירותיה יאספו כל בני המשפחה פעם בשנה. כמו כן ביקש שלהגשמת משאלה זו ידאג המבוגר מבני המשפחה היושב בבית שערים. מיכה ואחיו ניהלו את הקרן 18 שנה בהצלחה רבה. שנה לפני מותו הוחלט להעביר את השרביט לדור ההמשך. כמו בתחומים אחרים בחייו, מיכה ידע להעביר את המושכות בעודו בחיים.
לתלמה ומיכה שלושה ילדים, עירית הבכורה ילידת 1958, דלית ילידת 1960 וצור יליד 1965. מהם זכה מיכה ל-10 נכדים ולשני נינים. לעירית ועמרם בר-יעקב נולדו לטם, דלב, מורן ז״ל ומרוה. לדלית ואבי ברג נולדו רעות ויונתן ולצור ואורנה שומן נולדו נדב, אביגיל, שירה ושלו. יובל ויערה ניניו הם ילדיהם של עפר ולטם בר-יעקב וכחודשיים לאחר פטירתו נולדה מיקה בת לרעות ואמיר זכאי.

יהי זכרו ברוך!

נכתב על ידי רעייתו תלמה שומן