מושב בית שערים

יוחנן וקלרה וייסר ז״ל

יוחנן ויסר

1972-1911

יוחנן נולד בבסרביה בעיר בנדר בפברואר 1911. בהיותו בן 11 בשנת 1919 עלה לארץ עם כל משפחתוהורים, אחות ושלושה אחים. הם הגיעו בדרך הים מנמל קונסטנצה. המשיך בלימודיו בת״א והיה חבר בנוער העובד. את הכשרתו החקלאית רכש במוסד החינוכי בבן-שמן. בגמר לימודיו בבן-שמן ראה את ייעודו ביישובה של הארץ, בהקמת כפרים ובהפיכת יהודים לחקלאים. עבד במקומות שונים והגיע למושבה מגדל עם חברים בארגון אפרים לקראת עלייתם להתיישבות וייסוד מושב בית שערים.

קלרה ויסר

1990-1913

קלרה (לבית גולדברג) נולדה בבסרביה בעיר איזמאיל באפריל 1913, היו לה אח ואחות בוגרים ממנה. היא התייתמה מאמה בעודה ילדה וגדלה אצל אבי אמה. למדה בחו״ל ועלתה ארצה בשנת 1932, אחיה ואחותה עלו ארצה בנפרד. היא :שהתה תקופה קצרה בת״א ואחר-כך עברה להכשרה במשק הפועלות בעפולה.

עברה למושבה מגדל עם חברי ארגון אפרים לקראת עלייתם על הקרקע בפסח 1936 כשייסדו את מושב בית שערים.

קלרה ויוחנן נישאו במושבה מגדל.

בפסח 1936 עלו חברי ארגון אפרים להתיישבות וייסדו את מושב בית שערים, קלרה ויוחנן בנו בו את ביתם. התנאים היו קשים באותם הימים, תקופת המנדט הבריטי ומאורעות הדמים ברחבי הארץ. קלרה שקדה על עבודות הבית ועזרה ליוחנן בעבודות המשק החקלאי. חריצותה התבטאה בטיפוח ביתה הצנוע וגינת הנוי. כרבים אחרים עבד יוחנן גם בעבודות חוץ ושרת במשטרת הישובים העבריים (הנוטרים) יוחנן היה חקלאי שקדן ומסודר ואדם נוח לבריות.

עם גלי עליית הנוער מאירופה קבלו לביתם ב 1939 את צבי ליפמן.

מ 1947, 7 שנים לאחר שהתייתמה מאמה, גדלו יוחנן וקלרה את כרמלה אחייניתם והם היוּ לה כאם ואב. אישיותם המיוחדת של קלרה ויוחנן וביתם החם יצרו משפחה עם יחסים הדוקים בין בניה, בני-זוגם ודור הנכדים.

ב 16 לאפריל 1972 נפטר יוחנן בגיל 61 לאחר תאונת דרכים.

קלרה החלה לעבוד בגן הילדים במושב וחניכיה מאז מעידים כי הייתה חמה, נעימה ואימהית.

ב 1988 עברה קלרה לעפולה לגור על-יד משפחתה של כרמלה.

קלרה נפטרה ב 17 במרץ 1990.

יוחנן וייסר

יוחנן וייסר התחיל את הכשרתו החקלאית במוסד החינוכי בבן-שמן, לשם נשלח מטעם הנוער העובד בתל-אביב. זה היה לפני ארבעים וחמש שנה, ומאז המשיך יוחנן בחיים של הגשמה עצמית והתמיד כל השנים בעבודה חקלאית. כחניך תנועת הנוער של א״י העובדת ראה את יעוד חייו ביישובה של הארץ, בהקמת כפרים והפיכת יהודים לחקלאים.

תחנות עבודתו בארץ היו: עין-חרוד, משק הפועלות בעפולה, פרדסי רעננה והמושבה מגדל - המקום בו חברי בית שערים עבדו יחד לפני התיישבותם. ולבית שערים עלה עם ראשוני מתיישביו.

יוחנן שייך לדור של נוער בישראל אשר בשנות העשרים המאוחרות נאלצו בכוחות עצמם לפלס את דרכם בחיים במצוקה הכלכלית ששררה אז בארץ, כאשר נוער מגיל צעיר התחיל לעבוד כדי לקיים את עצמו. יוחנן, כרבים אחרים הודרך על ידי הסתדרות הנוער העובד שחינכה את חבריה לאור חזונה של תנועת העבודה, אותו הגשים במשך כל ימי חייו.

בבית שערים עבר את התלאות והקשיים של התחלה וגם באותם הימים של מחסור חומרי לא עזבה אותו התלהבות הבראשית והנעים את ערבי השירה והריקודים בנגינה במפוחית-יד. במשך השנים פיתח משק, היה חקלאי שקדן ומסודר, אדם נוח לבריות וביתו היה פתוח ובו מצאו אור וחום כל אלה שהתחנכו בביתו.

והנה, לפתע, התרחש אסון. יוחנן ניספה בתאונת דרכים והוא רק בן ששים ואחת.

שמואל (סמק) שורש

הופיע בדפוס בחוברת "תלמים" ביולי 1972

קלרה וייסר

אדמתו הכבדה של כפרנו אוספת לתוכה היום את חברתנו קלרה וייסר, אחת מראשוני בוניו. יחד עם קלרה נטמנת כאן פרשת חיים בת שבעים ושבע שנים, מיוחדת לה מחד, ואופיינית לבני דורה, מאידך.

קלרה נתייתמה מאימה בגיל שנתיים וסבתה סייעה בגידולה. חסרונה של אם אמיתית מינקות, אולי אך טיפח בה לימים את המסירות האמהית והשקידה על איכות הקן המשפחתי.

עלתה לארץ בגיל שמונה-עשרה, למדה חקלאות במשק הפועלות והצטרפה לקבוצת העבודה במגדל, הקבוצה שתעלה אחר כך להתיישבות בבית שערים. נישאה ליוחנן במגדל ומכוח האהבה העזה והקשר האמיץ שביניהם צמחה אחר כך משפחה עם יחסים הדוקים בין בניה, יחסים שבאו לידי ביטוי גם אצל דור הנכדים. חריצותה התבטאה בביתה הצנוע והמסודר, בגינת-הנוי הנפלאה שהקיפה אותו ובעבודה רבה וקשה בשדה, לצידו של יוחנן, במשך שנים רבות.

משקרה האסון, שלקח ממנה את יוחנן, החלה לעבוד בגן הילדים וחניכיה מאז מעידים כי היתה חמה, נעימה ואמהית.

בחלוף הזמן כבדו ממנה עול החזקת המשק והבדידות בכפר וקלרה מחליטה למכור את המשק ולעבור לעפולה, לחיק המשפחה. אך את שורשיו של אדם כנראה קשה לנתק מקרקע צמיחתו ועל אף הנוחות הפיזית והקרבה למשפחה החמימה, ציינה קלרה בכל שיחה את געגועיה העזים לכפר. גם הבריאות לקתה וקלרה כרעה תחתיה.

היום שבה אלינו קלרה, שבה לנצח. שלום לעפרה.

כתבה פרחה פלד

בית שערים, 18.3.1990