מושב בית שערים

פרץ רוזנברג ז״ל

בן הלה ויחיאל רוזנברג

נולד בספטמבר 1919

ב-הונגריה. גדל בתל אביב.

נפטר ב-26.10.2008

בן 89 במותו

שבת כ״ז תשרי תשס״ט - 25.10.08

אתמול נסגר מעגל החיים של אבינו פרץ. אבא שלי, של נעמי ושל אבנר. קרוב לתשעים שנות עשייה ויצירה מתמשכת. ראשית מעשיו שזורים בתהליכים טרום הקמת מדינת ישראל. כבר בגיל 16 היה פעיל ב"הגנה". ב-1943 צנח ביגוסלביה ולחם עם כוח הפרטיזנים של טיטו. ביחד עם אמא הקים כאן במושב משק ובמשך הזמן הסב את התמחותו ברדיו ואלחוט לנושאי מים והידראוליקה. המציא ורשם יותר ממאה פטנטים ויישם את רובם כמוצרים.

ארוכה היריעה מלפרט במעמד זה ואסתפק בציטוט של שלוש מילים אותן כתב מוסה פלד לאבא לפני כעשר שנים, בהערכה על עשייתו ותרומתו של פרץ "לבטחון, בחקלאות ובתעשיה".

בעיני היה אבא אדם ברוך כשרונות. בנוסף ליכולותיו הטכניות אותן הכירו רבים הוא היה גם צייר, ידע לנגן, דיבר ארבע שפות ובעל ידיים שבצעו כל מלאכה.

כל עבודה בעשייה עצמית.

איש אמיץ שלא היסס לקחת על עצמו אתגרים קשים.

בעל אנרגיות ומוטיבציות אותן הפנה למימוש הישגים ומשימות עליהן החליט לבדו. בגיל 80 עוד נסע לסין, כאשר אחד האתגרים היה פיתוח שיטה לסינון הטין במי הנהר הצהוב.

עד גיל 85 עוד עבד במפעל ועד לפני כשנה המשיך עדיין ליזום ולפתח במעבדה שהתקין לעצמו בבית.

עד ימיו האחרונים התעקש פרץ להיות עצמאי לפי דרכו. בערב חג הסוכות הצליח עדיין לצאת ולשבת עם כל המשפחה בסוכה. לא רצה להיעזר אפילו במקל הליכה.

כך, בדרכו זו גם עזב אותנו: כאשר אפסו כוחותיו מלקום וללכת, עצם את עיניו ונפרד מאתנו לתמיד.

בדרך כזו גם אנו נפרדים ממך היום אבא, במילה אחת פשוטה: תודה.

תודה על מה שלמדנו ממך בעבודה ובדוגמה אישית, ותודה על המורשת והערכים שהנחלת לנו.

כתב גדי רוזנברג

מתוך עבודה שכתבתי במסגרת קורס על העיר תל אביב.

פרץ - זכרונות מתקופת גמנסיה "הרצליה"

בגימנסיה הייתי נער יוצא דופן. לא הסתפרתי, היו לי תלתלים ארוכים. לא הכנתי שעורי בית.

החברים בכתה מאוד אהבו אותי ואת ההתחכמויות שלי. בתחילת כל שעור הייתי מצייר על הלוח, קריקטורה של המורה שהיה אמור להכנס באותו שעור, והחברים היו כותבים מתחתיו את כינוי של המורה.

ברוך בן יהודה לימד אותי מתמטיקה .. הוא חשב שאני מעתיק מהחברים, כי אני פתרתי את הבעיות בדרך אחרת ממנו,. לכן הוא קרא לי ללוח, כדי לבדוק אם אני יודע את החומר. הוא הציג בפני בעיה ואני מייד כתבתי על הלוח את התשובה. הוא השתומם מאוד, והציג בפני בעיה נוספת, ושוב פתרתי אותה מיד.

המורה שלי למוסיקה בגמנסיה היה פועה גרינשפון. הוא בקש ממני שאצטרף לתזמורת הגמנסיה. לא רציתי ללמוד תווים. נגנתי בחצוצרה בריטון. המורה היה עומד מאחרי, מזמזם לי את המנגינה וכך למדתי לנגן את היצירות - מתוך שמיעה.

בתחרויות ספורט זכיתי בהרבה מדליות .. אני התמחיתי בזריקת כידון. מקום הזריקות היה בקצה חצר בית הספר. במרחק של כ - 60 מטר ממקום הזריקה עמד ביתו של שמש בית הספר. כשהגיע תורי לזרוק את הכידון, זרקתי אותו והוא נכנס לתוך חצר בית השמש. עד אז אף אחד לא זרק למרחק גדול, מ - 60 מטרים.

בגימנסיה "הרצליה" היתה יחידה של "ההגנה" שכללה בני נוער צעירים. מקום המפגש וגיוס בני הנוער היה במרתף של בית הספר, ונערך ע״י אדם בשם יונה, שהיה גם מורה בבית הספר. אותי הוא גייס כשהייתי בשישית - כי הייתי נער חזק מאוד.

כאיש של פלוגת האיתות למדתי את כל שיטות האיתות מהר מאוד ופתחתי טכנולוגיות טובות יותר ממה שהיה נהוג עד אז. שובצתי בפלוגה שהעבירה מאותות בפנסים לאותות במורס. עליתי מהר בסולם ההררכיה של מחלקת האיתות, כך שבשביעית הייתי כבר בראש מחלקת האיתות של "ההגנה".

סיפור, ועוד סיפור, וסיפור רודף סיפור. מעבודה שהיתה צריכה להיות בת 4 עמודים יצאה עבודה סמינריונית.

פרץ, תחסר לי מאוד, יחסרו לי הסיפורים שלך בשפה הרהוטה ובדימויים המיוחדים לך.

אני נפרדת ממך היום, ואתה תשאר בזכרוננו ובליבנו לתמיד. אבנר, ערן, אריאל, ארנון, אפרת ואני חוי.

פרץ רוזנברג

היום אנו מלוים למנוחות שכן וחבר יקר שהגיע לגבורות, בן 89 במותו.

פרץ היה דמות מיוחדת. צנוע, שקט, אך רב-פעלים בכל דרכו. שקט ומופנם.

לבית שערים הגיע בשנת 1949 עם שרה ליברמן אשתו בת נהלל. שרה נפטרה לפני כ- 5 שנים. היא היתה חקלאית חרוצה. פרץ שבנה את ביתו במו ידיו ואת משקו המיוחד לא הסתפק בזה-הוא המציא 250 פטנטים בתחום החקלאות וההשקייה.

כבר כשהיה בן 18 היה אחראי על תחנת האלחוט המרכזית של ההגנה. ונשלח להביא אונית מעפילים. לאחר זאת התגייס ליחידה המיוחדת של הצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השניה ונשלח ליגוסלביה כצנחן העברי הראשון. שם פגש את חנה סנש וגם היה חברו של טיטו מפקד הפרטיזנים והיה אחראי על האלחוטאים שלו.

במלחמת השחרור גויס למשטרה והיה אחראי על הקשר ופיתח שיטות קשר מיוחדות.

פרץ היה אחראי על הנחתת מטוס הנשק הראשון מצכוסלובקיה בשנת 1948. בזכות עקשנותו ושיטות הקשר שלו נחת המטוס בשלום בבית-דרס שליד קסטינה.

בקהילה החקלאית בארץ וברחבי העולם מכירם אותו כממציא פטנטים פורה ביותר.

גם כשהיה בגיל מתקדם עדיין המשיך לתרום רעיונות מקוריים ומבריקים שמיוצרים במפעל שלו "עין-טל" וגם בשיתוף פעולה עם "נטפים".

במסגרת המצאותיו יצר שיטה מיוחדת להשקייה עבור חקלאי סין. הוא אמר פעם: "ההמצאה שהגיתי היתה חלק מיצירת הקשרים של ישראל עם סין"

עד לפני שנים ספורות הוא המשיך לנסוע מדי יום למפעל שלו שייצר את הפטנטים היחודיים שלו-באיזור המרכז, כששאלתי אותו זה לא קשה לך? הוא ענה: ההפך זה מוסיף לי כוח!

העירנות שלו היתה גם בקשר לנעשה במדינה. היתה לו ביקורת קשה לגבי ההתדרדרות המוסרית והחברתית וזה כל כך התאים לדמות שלו-הצנועה והמסתפקת במועט.

יהי זכרו ברוך.

אורנה לפיד.

26.10.2008