מושב בית שערים

גרשון וולף ז״ל

בן גרטרוד וזיגמונד וולף

נולד 18. למרץ 1916.

ב-קינגסברג, גרמניה .

נפטר ב-8 לפברואר 2009

בן-93 במותו.

גרשון וולף ז״ל

לצורך כתיבת הדברים הבאים הסתייעתי בזכרונם ובנכונתם של מספר אנשים ואני מבקשת להודות להם על כך.

תיק הארכיון של גרשון זכרו לברכה ויהודית תבדל לחיים ארוכים וולף מכיל אינפורמציה מאוד עניינית: גרשון, ששמו עוברת מגרהרד היה בנם של זיגמונד וגרטרוד הזכורים לנו, הילדים "הגדולים", ממגוריהם בכפר.

גרשון נולד ב-1916 בעיר קניגסברג שבגרמניה. שם רכש השכלה תיכונית ומשם עלה כחלוץ ארצה ב-1936.

קדמה לעליה חברות בתנועות הנוער "הבונים" ו"החלוץ" והכשרה חקלאית בארץ הולדתו.

לאחר העליה הצטרף להכשרה בקבוץ גבעת השלושה, שם חווה מגורים באוהל.

ההכשרה שלו עברה משם וייסדה את כפר סולד. אחרי ארבע שנים נשא את יהודית לאישה.

ב-1945 עזבו יהודית וגרשון את כפר סולד והגיעו לבית שערים כעובדי ציבור, כאן התגוררו בצריף כמו כולנו אז, גרשון התקבל כמנהל הפריה וספר העדר, ויהודית כגננת. לבית הבנוי עברו ב-1951.

חצרם של גרשון ויהודית הייתה נקיה ומטופחת להפליא וזה לא היה מובן מאליו בימים של טרם המצאת קוטלי העשבים.

גרשון היה אחד מעובדי הציבור שבאו במגע ישיר עם כל אחד מהמושבניקים ועם כל אחת מהפרות והעגלות שאכלסו את הרפתות. הוא ניהל את הפריה ואת ספר העדר וביצע בתחום הזה את כל הנדרש בדייקנות ובמקצועיות.

הרשו לי לקרוא מספרו של צבי פלד קטע המתאר את הפריה:

"באותם הימים כמו היום, בשביל הקמת דור המשך של בקר היו צריכים גם פרים. כנראה שבינתיים דבר לא נשתנה. מכאן מתחיל ספורי על המוסד הנקרא פריה. צפונית לשטח בו נמצאת בריכת השחייה. מאחורי מחסן ההספקה לשעבר, היה מבנה פח מגודר בצינורות ברזל שבו היו שוכנים הנושאים את הגנים הזכריים, בעברית פשוטה: הפרים. צמוד לפריה הייתה חלקת אדמה בה גדלו אספסת ותירס בקיץ, תלתן ופול בחורף, מזון משובח.

אחראי על המוסד היה גרשון וולף. רעייתו יהודית הייתה הגננת השנייה של ילדי הכפר. בפריה היה מיקרוסקופ, כלי פלא באותם ימים. כל מנת זירמה שנלקחה מהפר הייתה נבדקת. כאשר הפרה חיפשה אהבה היו מביאים אותה אל אותו בית אהבה בכדי לעשות את מצוות פרו ורבו, הבעיה הייתה להביא פרה צעירה שהגיעה לפרקה ונעשתה מיוחמת. חבל נקשר על צוואר העלמה והמסע החל. כל בני המשפחה היו מזנבים אחריה ולנו הילדים זה היה השעור המיני הראשון. כמובן שבדרך הייתה בורחת ואז החלה הריצה אחריה."

סוף ציטוט.

גרשון הכיר כל פרה בכל משק, ידע את שמה ואת פרטיה וזיהה את מקום קשירתה הקבוע ליד האבוס. ספר העדר היה מנוחל לא פחות טוב ממה שמחשב מנהל כיום.

גרשון עזר ליהודית גם בגן הילדים, לדוגמה, בהזדמנויות חגגיות כשנחוץ היה להסיט את הקיר הנייד שחצה את צריף הגן וליצור אולם אחד גדול-היה גרשון אחראי לביצוע.

כשרפתני בית שערים הצטרפו ל"און" והפריה נסגרה עבר גרשון לעבוד בהתאגדות הזאת כמזריע מן המניין. היה לו קו עבודה קבוע בגליל המערבי כשהוא עובר ממשק למשק ומביא את שיטת ההזרעה המודרנית למושבי העולים.

איש ישר מאוד, חרוץ, קפדן וגם מחושב וצנוע.

שנים רבות כיהן גרשון כיושב ראש ועד העובדים של ה"און". היה בצוות שייסד וכונן את מערך יחסי העבודה במקום. דאג במסגרת התפקיד לפנסיה מקיפה ולתנאים סוציאלים משופרים לעובדים ולהנהגת פרמיות למזרעים שהשיגו תוצאות טובות. התמסר מאוד ל"תפקיד" וכל המזריעים נהנו ונהנים מפועלו למענם.

עד יציאתו לגימלאות עבד גרשון ב"און" במסירות ובדייקנות בהתמדה וביושר.

גרשון ויהודית עזבו את הכפר ועקרו לקריית טבעון ב-1961 אבל הקשר שלהם לאנשי בית שערים נשאר ונשמר.

בשנותיו האחרונות חי עם יהודית בבית אבות בחיפה והיום הוא לבית האמיתי, לבית שערים.

בינתיים, כאן, אצלינו, אפילו "און " כבר לא בדיוק מה שהיתה, הפרות נושאות על גבן מספרים ולא שמות ובכלל קם דור שלא ידע את יוסף.

תהי מנוחתך שלמה גרשון.

ולך יהודית תנחומי כולנו.

בית שערים 8.2.2009

כתבה פרחה פלד.