מושב בית שערים

מילוא (איתן) נעמי

הנצחה • כניסות

נעמי (איתן) מילוא ז״ל

בת חנה ויוסף בן עמי

נולדה ב- 1911

ביפו

נפטרה ב-2003

בת 92 במותה.

נעמי (איתן) מילוא

נעמי נולדה ביפו ב- 22.5.1911 בחג שבועות ועל כן נקראה נעמי. בתם הבכורה של חנה ויוסף בן עמי.

אמה חנה בן עמי לבית מהרש״ק עלתה לארץ מרוסיה בגיל 9 וגדלה בגדרה הבילויית שם קנו הוריה משק.

אביה יוסף בן עמי (פיינשיל) ברח מהצבא הרוסי כי עמד למשפט בגלל שנתפס עם בולים של הקק״ל. הוא הגיע לארץ ב- 1907, השתקע ביפו והתמחה בנגרות אצל נגר ערבי. חנה הכירה את יוסף בבית מכרים, עוזבי גדרה, אצלם גר בשכירות. חתונתם נערכה בגדרה.

הם התגוררו ביפו ושם נולדה נעמי ואחרי שלוש שנים נולדה אחותה מזהירה (כשהתבגרה שינתה את שמה לרות).

במלחמת העולם הראשונה, בשנת 1915, עוד לפני גרוש יהודי יפו ע" התורכים, עזבה המשפחה לבאר יעקב. אביה קנה שם חלקת אדמה בת 50 דונם, עוד לפני נישואיו, נטע מטע שקדים וחורשת אקליפטוסים והקים צריף. לבאר יעקב בראשית דרכה באה מרוסיה הסבתא ביילה, אם אמו של יוסף. היא גרה בצריף, ולפרנסתה בישלה לפועלים בבאר יעקב, בנוסף לכסף ששלחו לה ילדיה מרוסיה. מיד עם בואם לבאר יעקב אביה בנה צריף נוסף ואמה עשתה גינת ירקות. כמו כן קנו פרה שיהיו חלב וגבינה, כמה תרנגולות לביצים ובנו שובך יונים שיהיה בשר לשבת. כך בזכות ידיעותיה של אמה בחקלאות לא רעבו. נעמי היתה בת שלוש וחצי כשעברה המשפחה לבאר יעקב. בכתה א׳, נעמי למדה בכתה בה למדו ילדים בני גילים שונים עם מורה אחד. מים הביאו מהבאר וכשבגרה סיפרה נעמי על הפחד פן תיפול לבאר. בבאר יעקב נולד אחיה הצעיר אחיה.

סבתא ביילה נפטרה בבאר יעקב ונקברה בראשון לציון.

הם התבססו בבאר יעקב, נטעו פרדס לימונים וכרם ענבים. הגדילו את הרפת ל-4 פרות וגידלו ירקות למכירה, אך הישוב היה קטן, 25 משפחות והחברה לא מספקת.

ב- 1920 הוצע לחנה ויוסף להצטרף להקמת נהלל. על אף גילם המבוגר יחסית (אביה היה בן 36) ועול של שלושה ילדים קטנים החליטו הוריה להצטרף למושב. עד למציאת קרקע מתאימה הם עברו לתל אביב. אביה בנה בית במרכז בעלי מלאכה. הוא עבד כמורה לנגרות בגימנסיה הרצליה ובהמשך פתח יחד עם חבר מינסרה לעיבוד עצים. בתקופת בנית תל אביב היה ביקוש גדול לעצים. אמה עסקה בחקלאות גם בתל אביב. על המגרש ליד הבית גדלה ירקות, עז, תרנגולות וכמובן יונים. נעמי למדה בגימנסיה הרצליה.

ב- 1921 האב השאיר את המשפחה בתל אביב, ובמשך שנה שהה בנהלל ועסק בייבוש הביצות שם. כשהגרילו את המגרשים באה כל המשפחה לנהלל. מבית מסודר בתל אביב לאוהל בלב השממה. לאחר זמן מה בנה אביה צריף ובו גרו שנים רבות. לצריף זה בא אביו של יוסף, קלמן קלונימוס פיינשיל, שעלה מרוסיה בעקבות ילדיו לאחר שהתאלמן מאשתו רחל. בני משפחה רבים נוספים שהו בו עד שהסתדרו בארץ.

הסבא קלמן חי אתם עד מותו בגיל 88 בשנת 1947.

נעמי גדלה עם סבא קלמן שחי אתם בנהלל, ועם סבתא חיה-מלכה וסבא משה מהרש״ק שחיו בגדרה ובזקנתם בפתח-תקוה. הסבים היו יהודים מאוד דתיים, שהשלימו עם אורחות חייהם החילוניים של בניהם. לנעמי הייתה בארץ משפחה גדולה ובני דודים, הן מצד אבא והן מצד אמא, שהיו מבלים את חופשותיהם בנהלל. הקשרים הטובים נשארו כל חייהם.

נעמי למדה בבית הספר שנפתח בנהלל. היא היתה בין הילדים הבוגרים. בת גילה היתה ירדנה בצר - בן אור. עם סיום הלימודים בבית הספר היסודי עברה ללמוד בבית הספר לצעירות של חנה מיזל בנהלל, בית ספר חקלאי, שם למדה שנתיים. נעמי התמחתה בלול, מטעים ומכוורת.

בבקר למדה ואחר הצהרים עזרה להוריה במשק. בהיותה הבת הבכורה היתה יד ימינו של אביה. נעמי הכניסה את המכוורת למשק הוריה, שכלל רפת, לול ומטע תפוחים. אביה פיתח ובנה מדגרה שעבדה על נפט. מדגרות בן-עמי היו שם דבר בארץ עד שמדגרות חשמליות החליפו את מדגרות הנפט.

לאחר גמר לימודיה בבית הספר החקלאי, הלכה נעמי להדריך עולים חדשים בישובי תל מונד גידול עופות ועצי פרי. נעמי גרה בעין ורד ועברה בין הישובים ברכיבה על חמור. היא הדריכה שם כמה שנים.

בתקופה זו הכירה את אברהם איתן שהיה שומר בפרדסי הסביבה והתגורר בכפר יונה. ב- 1935 הם התחתנו בנהלל, ולחתונתם הגיעו הוריו של אברהם מסלובקיה.

נעמי ואברהם גרו ועבדו במשק ההורים ושם נולדו שתי בנותיהם: תלמה ב-1937 ותמר ב-1938. ב-1939 החליטו נעמי ואברהם, למגינת ליבם של הוריה של נעמי, כי יצטרפו למושב הצעיר השכן בית שערים. לאחר שנת ניסיון, עברו לבית שערים. תחילה גרו בצריף של קלמי שינוולד שהיה רווק. אביה של נעמי ואברהם בנו בית במגרש שקבלו, אחד הבתים הראשונים בבית שערים. כמובן שבית השימוש היה צריף בחצר והמקלחת היתה צריף צמוד לבית כנהוג באותה תקופה.

כאן עסקו בפתוח משק חדש, שכלל רפת, לול, מכוורת, פלחה ויותר מאוחר גם מטע תפוחים.

נעמי עבדה יחד עם אברהם בכל עבודות המשק ובנוסף בשלה, ניקתה, כבסה וגדלה את הבנות.

נעמי היתה צמחונית עוד מתקופת נעוריה בנהלל. אשה נמוכת קומה ומאוד נמרצת, שאהבה לעבוד, והיתה חקלאית בנשמתה וסוציאליסטית בדעותיה.

נעמי היתה מאוד פעילה בועדות שונות בכפר, כמו: ועדת חברות, ועדת עזרה הדדית וועדת חינוך.

בשנת 1945 נבנו מרתף ושני חדרים נוספים לבית. רק ב-1950 נוספו לבית המקלחת, בית השימוש וחדר לכביסה. בערך באותו הזמן הגיע גם החשמל לכל הכפר.

ב-1947 נולדה הבת השלישית תרצה. כמה חודשים אחר כך יצא אברהם לשליחות מטעם תנועת המושבים למחנה של פליטים יהודים בהונגריה. נעמי נשארה לבדה במשק, אבל קבלה אישור להחזיק פועל שיעזור בעבודות המשק.

לאחר שנה חזר אברהם. אז התחילו להגיע קרובי משפחה של אברהם מהגולה ושהו בביתם חודשים ארוכים עד שהסתדרו בארץ.

עם גמר לימודיהן של תלמה ותמי בבית הספר היסודי של בית שערים עלתה שאלת המשך הלימודים בבית ספר תיכון. היו שתי דעות בקשר להמשך הלימודים. נעמי היתה בעד המשך בתיכון של כפר יהושע, בו למדו עם דגש חקלאי ובלי תעודת בגרות בסיומו. הנימוק היה, שאם תהיה להם תעודת בגרות לא יחזרו לעבוד במשק.

ב- 1954 נפרדו נעמי ואברהם. נעמי נשארה במשק עם הבנות ואברהם עזב. נעמי התחילה לעבוד במועצת הפועלות בתל אביב והקימה שם חדר הדרכה.

משנת 1957 עד שנת 1961 היתה המנהלת של חוות הלימוד בעפולה.

ב-1961 נישאה לאברהם מילוא ועברה לגור בחיפה. לפרנסתה חידשה את ענף המכורת בבית שערים, במשק שהקימה ובתה תלמה וחתנה מיכה שומן קנו ממנה. היא היתה מגיעה פעם או פעמיים בשבוע לפי הצורך כדי לעבוד במכוורת, כשהיא מסתיעת במיכה או בתלמה בהובלת הכוורות. תחילה היתה המכוורת ביחידת המשק ע״י הואדי ואחר כך בחורשה בכניסה לכפר.

נעמי עבדה במכוורת כל עוד עמדו לה כוחותיה, ואז מכרה אותה.

נעמי התנדבה לארגון אמהות עובדות, הלכה לשמוע הרצאות ולהצגות. למדה בקורס למורי דרך, שמאוד נהנתה ממנו. בשנת 1969 סימה את הקורס אבל לא עבדה במקצוע.

תרצה היתה איתה בחיפה ולמדה שם בתיכון. עשר שנים אחרי, שינתה נעמי את דעתה בענין תעודת הבגרות והיתה אומרת לתרצה "תעודת הבגרות תפתח לך דלת", "עם מקצוע תוכלי להתקדם בחיים".

תמי למדה בבצלאל, תרצה למדה בוינגייט ותלמה התחתנה ונשארה במשק.

בגיל 70 בערך למדה לשחות. כל חייה היתה לה צמה ארוכה שכרכה סביב ראשה. כדי שתוכל ליבש את שערותיה אחרי השחיה הסתפרה.

בקומה הרביעית, במרפסת ביתה, טיפחה גינת עציצים שעליה היתה גאוותה.

כשאברהם חלה והיה לו קשה לעלות לקומה הרביעית, החליטו לעבור לבית אבות.

הם עברו לבית האבות הספרדי בנוה שאנן. גם שם טיפחה נעמי עציצים במרפסת, והיתה הולכת לשחות בבריכה שבבית האבות השכן. היא לא החמיצה אף טיול של בית האבות והלכה לכל פעילות שהיתה שם.

היתה סבתא חמה לנכדיה, מארחת אותם בחופשות בביתה בחיפה, מייעצת ומעורבת בחייהם.

היתה מרבה להטיף להם על תזונה נכונה ובשל כך קראו לה בינם לבין עצמם "סבתא ויטמינים". היתה סבתא מלאת אנרגיה, וכשהיתה באה לבקר היתה מתישבת על השטיח ומשחקת עם הנינים.

אחרי שאברהם נפטר, לקתה באלצהיימר, זכרונה הלך והתדרדר, למרות שקראה יפה והכירה

את בנותיה עד הסוף.

ב- 2 ליוני 2003, ערב חג השבועות, נפטרה והיא בת-92. יהי זכרה ברוך.

בנותיה, נכדיה וניניה:

הבת- תלמה ומיכה שומן. הנכדה- עירית ועמרם בר יעקב. הנינים: לטם, דלב, מורן ז״ל ומרוה.

הנכדה- דלית ואבי ברג. הנינים: רעות ויונתן.

הנכד- צור ואורנה שומן. הנינים: נדב, אביגיל ושירה.

הבת- תמי ואביב שמחוני. הנכד- רועי איתן- שמחוני.

הבת- תרצה ועקיבא אורן. הנכד- תומר וטליה אורן. הנינים: יואל, רחל ואילה.

הנכד- ערן ז״ל וענת אורן. הנינה: מעין.

הנכד- עמית אורן.

הנכד- יפתח אורן.