מושב בית שערים

עדה עמיר ז״ל

בת מרים ואליהו ויצמן

נולדה ב-15.10.1914

ב-הורודינקה פולין

נפטרה ב-14.6.2010

בת-96 במותה.

סבא משה וסבתא עדה

ההורים של סבתא רותי

האמא:

שם: עדה (אדלה) עמיר לבית ויצמן

נולדה וגדלה: בהורודנקה שבגליציה שהיתה אז חלק מאוסטריה ולאחר מלחמת

העולם הראשונה (1914-1918) הפכה לחלק מפולין.

תאריך לידה: 15.10.1914

שם הוריה: אליהו ומרים ויצמן

אחיה: להוריה היו אלה נישואים שניים וכל אחד מהם הגיע לנישואים עם

ילדים משלו. ביחד הם ילדו 4 ילדים ביניהם סבתא רבא שלי עדה.

רק מהאב: יטי, פאני, קלרה ודבורה.

רק מהאם: וולף ומשה

מהאב והאם: עדה, הרשל, סלקה ואלקה

עלתה לארץ: בשנת 1934

היתה ממקימי מושב בית שערים בעמק יזרעאל. גרה במושב עד לפני מספר שנים, כיום חיה בבית אבות בקיבוץ שדה נחום.

אביה, אליהו ויצמן, היה סוחר ביצים בעירם הורודנקה שבגליציה. הוא היה אורז את הביצים ליצוא מפולין לארצות באירופה. מאחר שלא היו אז קיימים בתי קירור היה תהליך מיוחד של שימור הביצים בתמיסת סיד.

האב אליהו התחתן פעמיים. היו לו 4 בנות מנישואיו הראשונים: פאני, יטי וקלרה שהיגרו בשנות ה 20 לאמריקה ודבורה שנספתה בשואה ו 4 ילדים מנישואיו השניים למרים שיפטר לבית ינקנר: סבתא עדה ואחיה הרשל - היחידים מכל המשפחה שעלו ארצה והאחיות סלקה ואלקה שנספו בשואה.

גם לאם מרים הנישואין עם אליהו היו השניים. מנישואיה הראשונים לנתן שיפטר שנפטר בשנת 1908 (כנראה משחפת) נולדו לה 2 בנים: וולף (1905) שהיגר בשנת 1922 לאמריקה ומשה (1907) שנספה בשואה.

עדה גדלה במשפחה גדולה, ובבגרותה הקימה יחד עם משה משפחה גדולה משלה: הם הולידו 5 בנות ובן. כל ילדיהם נישאו והביאו לעולם 19 נכדים ונכון להיום, אפריל 2006, יש להם 6 נינים ועוד אחת בעוד כחודש וחצי ...

עדה נולדה בתחילת מלחמת העולם הראשונה (1914). בזמן המלחמה נדדה משפחתה בצ׳כיה וברחבי פולין מאחר והעיירה בה היא גרה נשרפה. לאחר המלחמה חזרה המשפחה לעיירה. עדה היתה תינוקת בתקופה זו.

כל שנות ילדותה עברו על עדה בעיירה הורודנקה שם היא למדה בבית הספר הכללי ובבית הספר העברי. וכך, היא למדה לדבר עברית כבר בילדותה בפולין. בביתה השפה המדוברת היתה אידיש. הפעילות החברתית הזכורה לה ביותר היתה בתנועת הנוער גורדוניה שבמסגרתה נערכו פעולות הכנה לעלייה לארץ ישראל.

מדי קיץ היא נסעה עם חבריה במסגרת התנועה למחנות קיץ בהרים. באחד ממחנות הקיץ האלו היא פגשה את משה וכשטיין בן העיר טלוסטה שלימים תנשא לו בארץ ישראל.

הקהילה היהודית בעיירה היתה מאורגנת ורוב הפעילות נערכה בבית הכנסת. בקהילה היו מקפידים מאוד על מנהגי העזרה ההדדית.

בשנת 1934, במסגרת תנועת גורדוניה עלתה עדה לארץ. היא גרה עם משה בתל אביב ועבדה כפועלת בניין וייצור בלוקים וכן בחברת "המעביר" שקדמה לחברת האוטובוסים "דן" כמוכרת כרטיסי נסיעה.

באפריל 1936,עם מאורעות תרצ״ו, עברו עדה ומשה לגבעות שימרון שליד נהלל. בתקופה זו סבא משה היה נוטר (שוטר במשטרה הבריטית). מאוחר יותר באותה שנה הם הצטרפו לחבריהם ממגדל והקימו יחד איתם את מושב בית שערים בעמק יזרעאל.

באוקטובר 1936 נישאו עדה ומשה אצל רב בראשון לציון.

במלחמת העולם השנייה (1939-1945) איבדה עדה את רוב משפחתה שהיתה בפולין בשואה. בשנת 1941 ברחו כולם מהעיירה ורק אחיה הרשל שרד. הוא היה בהורודנקה כשהגרמנים הגיעו ועזב יחד עם הרוסים שהיו שם. איתו עזבה גם פרידה אשתו ואחיין שלה. שני ילדיו הקטנים יהודה בן השנה ומירה בת שלושה חודשים מתו. לאחר המלחמה נשאר ברוסיה ושם נולדו ילדיו התאומים הקרויים אליהו ומרים על שם הורי הרשל ועדה. הוא עלה ארצה מפולין בשנת 1962 עם אשתו פרידה וילדיו אליהו ומרים.

שרידים נוספים למשפחה הגדולה שהושמדה היו אחיה למחצה שהיגרו לאמריקה בשנות העשרים: וולף (וויליאם) - שנישא לפלורנס ונולדה להם בת אחת מיידה, וגם האחיות קלרה, יטי ופאני. מהן רק האחות פאני נישאה ונולדה לה בת אחת.

המלחמה ותוצאותיה הקשות השפיעו על עדה ומשה והם החליטו להגדיל את משפחתם שכללה שלוש בנות שנולדו לפני המלחמה ונשאו שמות ישראליים: רותי (סבתא שלי), עפרה ויעל, כדי שתהיה המשכיות לעם ישראל. הם הביאו שלושה ילדים נוספים לעולם: מלכה, ישעיהו (שייקה) ומרים (מיריק) הקרויים על שם סביהם שנספו בשואה.

בתחילה לגלגו עליהם במושב על ריבוי הילדים - מאחר וזה לא היה מקובל בסביבתם, אבל סבא משה שהיה איש מפולפל ובעל חוש הומור נהג לומר למבקריו: אתכם ילוו לקבר אחרי מותכם - הפרות, אבל אחרי ארוני ילכו צאצאי.

בביתם הקפידו עדה ומשה שבחרו בארץ לחיות באורח חיים חילוני, על מסורת חגי ישראל. ביום ששי ניקתה עדה את הבית ופרשה מפה לבנה על השולחן. היא הדליקה נרות שבת אך ללא הברכה והתפילה. המשפחה התכנסה לארוחת יום ששי חגיגית שכללה בדרך כלל מרק עוף, צלי עוף בתפוחי אדמה ועוגת טורט אגוזים.

בחגים הכינו את המאכלים המסורתיים כמו מאכלי חלב בשבועות, אכילת מצות בפסח וכד׳.

מתוך עבודת שורשים שכתבו הנכדות של רותי. הנינות של עדה ומשה עמיר.