מושב בית שערים

שלמה גלס ז"ל

בן שרה ונפתלי גלס

נולד ב- 20.9.1951

בליגניצה, פולין

נפטר ב- 26.12.2017

בן- 65 היה במותו.

26.12.2016

הלווית שלמה גלס

יש לצעירים ביטוי "את לא מאמינה" או "את לא מבינה".

אז כן, מהבוקר אני מסתובבת עם התחושה של אולי מבינה אבל לא מאמינה.

בכל השעות שחולפות התדהמה אינה שוככת. שלמה ?! זה כמעט בלתי אפשרי.

אתמול החלפנו נפנופי ידיים לשלום בחצר. הוא עם החיוך התמידי שלו שעל הטרקטור ואני סתם כך כי לא עוברים מבלי להתייחס.

כמו בן משפחה השכן הזה שותף בכל דבר וענין. בעצה חכמה, בניתוח מצבים של המדינה, של המשק, של פוליטיקה, של חברה, של כלכלה, חבר בוגר ואח גדול ליפתח.

כשיצחק ואני קנינו את המשק השכן לקוזמינסקי התקרבנו למשפחת גלס. שרה ונפתלי זכרם לברכה קנו את המשק מתוך רצונם להיות עובדי אדמה במדינה הצעירה.

פליטי שואה שאיבדו את כל משפחתם שם ובנו משפחה חדשה. שני ילדים קטנים לאה בת 10 ושלמה בן 5.

גידלו ירקות בעזרת הילדים והקימו רפת שגדלה והתפתחה עד היום הזה. אבא - סבא נפתלי אף סיים את חייו ברפת, בתום יום עבודה. שלמה הגיע לכפר כשהתחיל כתה א׳. אחרי סיום ביה״ס היסודי בנהלל למד בתיכון מקצועי אורט בעפולה. גישה חכמה ומעשית, תומכת של מושבניק בהמשך דרכו. שנות הלימודים בנהלל תרמו הרבה לחיי החברה, וגם מהשרות בצנחנים נולדו חברויות הקיימות עד היום.

שלמה נשא את ארזה, נכס יקר בפני עצמו והתערה היטב ובאהבה בתוך משפחתה הענפה.

שלמה היה לאיש משק ששוקל את צעדיו הכלכליים בזהירות ובחוכמה. זאת בצד המשפחתיות החמה והיחס לילדים, לנכדים כמו גם ללאה ומשפחתה.

מהמחלה הקשה והממושכת שחווה לפני כ - 15 שנה החלים צעד צעד, תרתי משמע, עם תמיכה מסיבית ואיחוד כוחות משפחתי מופלא.

החיוך הכובש חזר לפנים ולמרות הקשיים הפיזיים לא נכנע. שמר על הרפת, ולא ויתר, עד שאמש, בעורמה, בלי שום הודעה מוקדמת, התגנב אליו מלאך המות ולקחו עמו.

לא היתה איזו שהיא התרעה מראש על כך - שלמה היה בטח מסתדר ובכוח אישיותו מנצח.

קשה לי להקיף את שלמה בהפתעה כזאת.

קשה לכולנו להשלים עם אינותו.

כולנו איתכם בשעה הקשה הזאת.

כתבה וקראה פרחה פלד

אבא שלי, סבא שלמה

זה עדיין לא נתפס.

נוף המדבר סביבי והכל כל כך שלו ורגוע כמו שרק המדבר יודע. אבל בפנים הכל רוגש.

נזכרת איך רק ביום חמישי באנו להיפרד מכם לפני הנסיעה לדרום. אכלנו ארוחת ערב ועמרי ואתה עשיתם שטויות סביב השולחן. אי אפשר היה להפסיק אתכם. לא היה ברור מי מדליק את מי אבל שניכם התגלגלתם מצחוק ואני לא הפסקתי לצלם.

משפחה זה הדבר הכי חשוב" נהגת להגיד בכל הזדמנות. ובאמת היית כולך" מלא אור וחיוכים על כל מפגש עם אחד מאיתנו וכמובן עם הנכדים.

סבא שלמה, הוא דמות.

כל אורח שהגיע לבקר אותי במושב זכה לסיור מודרך ברפת. תמיד בחיוך, מקפיד לקחת את כל הילדים לסיורים בטרקטור ולא מקפח אף ילד. זוכר את השם של כל אחד, מכבד בממתקים.

עושה עוד ועוד סיבובים מודא שכל הילדים מרגישים בנוח במשק שלו.

אני כבר בת 32 אמא בעצמי ועדיין ילדה של אבא. מתקשרת אלייך על כל החלטה שצריכה להתקבל על כל תפקיד שהתלבטתי על כל צומת דרכים. משתפת בכל הצלחה וכישלון ואתה תמיד יודע להגיד את המילה הנכונה.

העצות שלך תמיד הכי טובות ואתה בעיקר תמיד כל כך גאה.

"אלו הילדים שלי", תמיד היית אומר בגאווה ומספר עלינו לכל מי שרק מוכן לשמוע.

אבל אנחנו גאים בך לא פחות. על הבית שהקמת, העסק שמינפת מגיל צעיר מאד, על החברות והנישואין עם אמא שהיא מקור לחיקוי לכולנו. ועל שביחד עם אמא שמרתם עלינו שתמיד נהיה חברים הכי טובים ושנשמור אחד על השני.

והנה אנחנו כאן בעמק שכל כך אהבת. במושב הזה שהוא הבית שלך. והגשם לא מפסיק לרדת. הגשם הוא ברכה אומרים אצלנו בכפר. הגשם טוב לאיכרים והוא יורד והוא מרטיב לנו את השדות.

ביחד עם לאה והמשפחה שלה שהם כשלך אנחנו שבט עם הרבה עוצמה וכח.

מבטיחים לשמור על הדרך, על אמא, על המשק ואחד על השני. להישאר חברים טובים כמו שתמיד רצית ולהמשיך לחייך אל העולם כמוך.

אוהבת אותך אבא

כתבה וקראה הבת חן דניאלי

שלמה גלס

נולד – ליגניצה בפולין ב : 20/09/1951

אבא – נפתלי גלס יליד 1909 עלה לארץ 1957

אמא שרה גלס ילידת 1919

אחות לאה הרוביץ

בת הזוג – ארזה - תאריך נישואין 12/07/1976

ילדים :

גדעון 05/01/1978 גר בבית שערים עם גלי והילדים אסף הראל ומאיה

איילת – 14/06/1980 מתגוררת בתל עדשים (במשק משפחתה של ארזה) עם אייל והבת ליבי והבן הילל

חן -22/05/1984 מתגוררת בית שערים עם יואב והבנים עמרי וארז

אמוץ 24/04/1989 מתגורר כרגע בבית שערים עם ענבל והבנים: ברי ואולי

שלמה נפטר : 26/12/2016 כ"ו בכסלו תשע"ז (מדום לב)

שלמה נולד בפולין בעיר ליגניצה שלשם הגיעו הוריו אחרי מלחמת עולם השנייה. העיר שהייתה קודם מאוכלסת בגרמנים פונתה ע"י הרוסים והם יישבו בה פליטים פולנים ויהודים מאזור אוקראינה שהיו בעלי אזרחות פולנית לפני המלחמה.

בשנת 1957 עלו לארץ והגיעו למגדל העמק.

נפתלי שהיה מאזור חקלאי היה מעוניין למצוא משק. בינתיים עבד בקק"ל.

בשנת 1960 רכשו ההורים את המשק בבית שערים ממשפחת קוזמינסקי ועברו לבית שערים. (אחד התנאים לקבלה היה "שיש בן שימשיך"...)

שלמה למד בבית שערים עד שעברו ללמוד בנהלל כשהיה בכתה ב'.

בתיכון למד שנה אחת בבית הספר ויצו נהלל –

ואחר עבר ללמוד באורט עפולה במגמת מסגרות – (מגמה שהייתה 3 שנים . כדי שיוכל להתגייס בזמן ). סיים בהצטיינות.

התגייס ב נובמבר 1969 לצבא לצנחנים לחטיבה 202 .

הספיק לחוות את מלחמת ההתשה בסיני כשהיו שם כמה חודשים לפני הפסקת האש

(עד אוגוסט 1970). היה בקורס מכים. שירת כמ"כ טירונים (היה מאוד מעורך ע"י הטירונים ושימש כמה פעמים כחיץ בינם לבין קצינים נוקשים)

השתחרר בנוב 1972. וחזר למשק.

התחיל להרחיב את המשק והתמקד ברפת.

באוקטובר 1973 במלחמת יום הכיפורים (אליה הלך בלי שקראו לו כי לא הייתה לו עדיין חטיבה מילואים אליה היה שייך ) . נפצע קצת לפני הפסקת האש בסיני.

(שריטה בראש שבמזל לא פגעה בצורה יותר קשה ).

חזר לשרות מבית החולים והיה זמן ממושך בחטיבת מילואים חדשה שהוקמה אז.

התחיל ללמוד באוהל שרה – לתואר הנדסאי . למד שנה -אבל הפסיק בגלל המטלות במשק.

1976 – התחתן עם ארזה (מתל עדשים )

בנה את ביתו במושב והקדיש את כל כישרונו לטיפוח המשק .

היה כמה פעמים בוועד המושב ובמועצה.

בשנת 2001 – חלה במחלה אוטואימונית (גילאן ברה – שגרמה לו לשיתוק מלא.

היה מאושפז חודש בטיפול נמרץ. ושנה בשיקום בבית לוינשטיין.

תוך כדי זה – המשיך לנהל את המשק – גם מרחוק.

חזר לתפקוד מלא . תוך הזדקקות למקל להליכה. מה שלא מנע ממנו לעבוד ולנהל משק חלב מוצלח ,לטייל בעולם ולנהל חיים טובים רגילים.

המתעדת: ארזה גלס