מושב בית שערים

יוסף (גרינברג) גבע ז״ל

בן לאה ויעקב (גרינברג) גבע

נולד ב-2.11.1938

ב-בבית שערים

נפטר ב- 14.11.2010

בן 72 היה במותו.

יוסי גבע ז״ל

נולד ב- 2.11.1938 בבית החולים העמק בעפולה. (הוריו גרו בבית שערים)

בן ללאה ויעקב גרינברג, ולימים גבע.

(לאחר קום המדינה המשפחה החליטה לעברת את השם ל - גבע.)

נכד ליוסף ומכלה, הורי לאה, שנפטרו בפולין.

ולחיים, אבי יעקב ואשתו השנייה ראיסה.

בן בכור, אח לעטרה, שלומית ופנינה.

גדל בבית שערים אחד ממושביי העמק הוותיקים.

בתור ילד היה חובב טבע. עבד במשק מגיל צעיר וסייע רבות להוריו.

בן 12 כבר חלב פרות לבד .. הירבה לרכב על סוסים.

טיפל בלול העופות, אסף ביצי מאכל, קצר ירק לפרות,

עבד בקטיף ירקות ובקטיף פרי במטעים.

עד כיתה ח׳ למד בבית ספר בבית שערים ואת התיכון למד בכפר יהושע, עם דגש מיוחד על מקצועות החקלאות והטבע.

כילד רצה ללמוד וטרינריה.

בצבא שרת בגדוד 890 של הצנחנים, שרפול היה מפקדו.

בהמשך שרת בתור מדריך צניחה בבית ספר לצניחה של צה״ל,

בקבע ובמילואים, עד שחרורו ממילואים בגיל 50,

כשלזכותו מאות צניחות כולל צניחות חופשיות ...

במבצע סיני (1956) השתתף כחייל צעיר,

במלחמת ששת הימים (1967) שרת כאיש מילואים.

עסק בהצנחת כוחות ואספקת אפסניה ליחידות שונות הפרושות במרחבי סיני תוך כדי לחימה.

כנ״ל במלחמת יום כיפור, ובכל מיני מבצעים שהיו בין המלחמות.

אירוע מיוחד ארע לו בקורס מדריכי צניחה, המצנח לא נפתח

ובשניות האחרונות הצליח לפתוח את המצנח הרזרבי ונחת בשלום!

את עליזה הכיר בצבא, כשנשלח לקורס חובשים קרביים מטעם גדוד הצנחנים. עליזה הייתה בקורס מזכירות באותו בסיס.

יוסי פגש מחדש את עליזה ביום העצמאות, במצעד שהיה בחיפה, מאז הפכו שוב חברים.

לאחר שחרורו מצבא הקבע, יוסי נישא לעליזה ב 6.6.1961 ב״בית האומן" שבחיפה.

בחתונה השתתפו כל חברי מושב בית שערים, חברים מהצבא וכל בני המשפחה.

חברות המושב, ברוח התקופה והעזרה ההדדית, בישלו את סעודת הכלולות.

עליזה ויוסי היו נשואים חמישים שנה.

מאז יציאתם לפנסיה עשו הכול יחד ולא נפרדו לרגע ...

יוסי היה אב לטל, אורית, נוגה וניר.

טל בנו הבכור חלה בהיותו בגיל שמונה בדלקת חריפה במוח.

יוסי ועליזה טיפלו בו במסירות אין קץ עד להחלמתו המלאה.

בהיותו בן תשע עשרה נהרג טל בתאונת נשק בעת שירותו הצבאי.

האובדן היה גדול מנשוא והכאב כבד ורב.

ואלו ליוו את יוסי עד מותו ...

את עבודתו המקצועית החל במנפטה האזורית כפקח כותנה.

ולאחר זמן לא רב הצטרף

לאגודת "און" - אגודה להזרעה מלאכותית לבקר.

יוסי עבד עד יציאתו לפנסיה כמזריע.

היה ידוע כבעל מקצוע מוכשר ורציני.

קפדן, יסודי, ומסודר, נעים הליכות וטוב לבריות.

נהגו לספר שהפרות ידעו שהוא מגיע, לפי ריח האפטר שייב ...

לצד עבודתו כמזריע המשיך כל השנים לסייע ולטפח במשק הוריו.

עד לשנים האחרונות ... בהן המשיך לטפל במסירות בפרדסי האשכולית האדומה והפומליות - שהיו ידועות בטעמן המתוק והנפלא.

יוסי אהב מאד טבע והיה בעל ידע רב בכל תחומי הזואולוגיה.

למרות שלא פיתח זאת מעולם, היה בעל כישרון רב בציור ...

זאת גילנו כילדים, בעת שהיה מצייר לנו בעלי חיים בדיוק מרבי ומפתיע.

בשנותיו האחרונות נהנה מטיפול מסור בפרדסיו, וביחד עם עליזה נהנה מלימודים במכללת עמק יזרעאל, ומביקורים שבועיים בחמת גדר.

ליוסי ארבעה נכדים.

בר עומר ונועם ילדיהם של אורית ואודי.

ושירה בת לנוגה ואביב.

בר, בכור נכדיו ויוסי היו חברים טובים ונהגו לשוחח אל תוך הלילה על כל מיני נושאים.

היה לו קשר אמיץ וחברי עם שלושתם ומסורת מפוארת סביב ארוחות הבוקר, שהיו חביבות עליו ועליהם במיוחד.

שירה נולדה בדיוק שנה לפני מותו, ויוסי רווה ממנה נחת רבה עד לרגעיו האחרונים.

יוסי זכה להשתתף בחתונתם של ניר ומאיה מספר חודשים לפני שחלה.

יוסי היה אדם אהוב, ישר, טוב לב, נעים הליכות נוח לבריות בעל ידע ואיש שיחה.

היה אבא, בעל ובן מסור.

יוסי נפטר ב - 13/11/2010 בגיל 72

מהתפרצות אלימה של דלקת בלבלב.

מותו היה פתאומי ומפתיע.

יהי זכרו ברוך

כתבה: אורית (גבע) אליטוב.