מושב בית שערים

דבורה אברהמי ז"ל

בת לובה ויוסף רייכרוד

נולדה ב-1912

ביבנאל

נפטרה ב-1980
בת 68 במותה

אברהמי דבורה

אמא - דבורה אברהמי לבית רייכרוד, בת לובה (לבית גדריץ׳) ויוסף רייכרוד, אנשי העליה השניה.

אמא נולדה בכ״ז אלול תרע״ב, 9.9.1912 במושבה יבנאל. בעצם נולדה בזכרון יעקב. כשהגיע זמנה של לובה ללדת, נסעה לזכרון-יעקב ללדת אצל אחותה רוזה שהיתה מיילדת ועבדה עם הד״ר הלל יפה בזכרון יעקב. אמא היתה הבת השניה, אחרי אסתר ולפני גאולה ויצחק.

ממעט הסיפורים שזכרה מאותה תקופה ספרה בעיקר על ביקוריו של טרומפלדור בביתם ועל בריחתם של החיילים התורכים מהצבא הבריטי בסוף מלחמת העולם הראשונה, כיצד היו עוברים במושבה ומבקשים לחם.

סבא היה נגר ועבד במשקי האיכרים במושבה. ידוע לנו שהוא הקים את ה״צריף של אום-ג׳וני" בדגניה. בשנת 1918 עברה המשפחה לחיפה. אבי המשפחה - סבא יוסף – קיבל עבודה בעיר ההולכת ונבנית והיה חבר באגודה הקואופרטיבית הראשונה לנגרים. בחיפה למדה אמא בבית הספר הריאלי והיתה תלמידה טובה (יש תעודות).

בשנת 1922 נענה סבא לקריאתם של חבריו אנשי העליה השניה שהקימו את מושב נהלל ועבר עם משפחתו למושב הראשון. הוא בנה את הצריפים הראשונים למגורים וכן את מבני המשק והיה הנגר של נהלל. אמא למדה בנהלל בבית הספר היסודי ובכיתות ההמשך. מכיוון שהיתה מאוד מוסיקלית למדה נגינה בכינור והתמידה בכך עד שנסעה לירושלים ללמוד בסמינר.

בשנים 1933 -1931, למדה בסמינר למורות וגננות של צעירות מזרחי בירושלים ובחלק מאותה תקופה גרה בביתם של טובה ואליהו פייטלסון.

בשנת 1933 הכירה את אבא שהיה פועל בנהלל. וב1934- התחתנו. תקופה מסויימת גרו בנהלל (שם נולדה רותי), אחר-כך גרו בחיפה - הם היו כבר חברי "ארגון-אפרים" – ואבא עבד בנמל חיפה. בשנת 1936 היו בין מייסדי מושב בית שערים שהוקם על אדמות הקבוצה יוגוסלבית שישבה במקום כמה שנים והתפרקה. אמא ואבא הקימו משק ועסקו בחקלאות אך לאחר מספר שנים, כשאבא ראה שלא יוכל להמשיך כמושבניק, עברו להיות עובדי ציבור במושב. אבא עבד בעבודות שונות: בצרכניה, במחסנים, ורוב שנותיו עבד במזכירות. אמא גידלה את הילדים שנולדו - רותי ב- 1935, רמי ב- 1938, ישראלה - ב- 1941, יעל (יוקי) ב-1943 ויהודה שנולד ב- 1947. (רותי נולדה עם פיגור קשה מאד ולאחר כמה שנים מאד קשות בבית, הועברה למוסד).

בשנת 1951 התחילה לעבוד במקצוע אותו למדה - גננת. היא התחילה במעברת בית-שערים ועבדה שם כמה שנים עד שהמעברה פורקה. אז עברה לעבוד בגן בבית שערים, תחילה כעוזרת של יהודית "הגננת" ולאחר עזיבתה של יהודית קיבלה את הגן ועבדה בו עד צאתה לגימלאות. אחר-כך המשיכה כמה שנים כגננת בגנון פרטי במושב. היא חינכה דורות רבים של ילדי בית שערים, וזכתה להערכה רבה.

בשנת 1960, לאחר 26 שנות נישואים נפטר אבא. אמא המשיכה לעבוד, לגדל את הילדים שעדיין היו בבית (יוקי ויהודהל׳ה) ולהיות פעילה בחיי המושב.

אני זוכרת את אמא כשונה קצת משאר האמהות בכפר. היא (וגם דודה גאולה) היתה הולכת יחפה, לעסה מסטיק, לימדה אותנו הילדים לשחק ב"חמש אבנים" ולקפוץ בחבל. שרה לנו המון שירים - היא מאוד אהבה לשיר - ובכלל היתה מין אמא מזן אחר, צברי כזה, ולמרות שלא היו לה חיים קלים - בבית תמיד שררה אוירה נעימה ועליזה שהקרינה על כולנו.

אמא היתה בעלת חוש אסטטי מפותח והיה לה טעם טוב. היו לה "ידיים טובות" והיתה תופרת ורוקמת לנו שמלות וחולצות. כשנולדו הנכדים היתה מכינה להם בובות וצעצועים שונים, תפרה וילונות ורקמה אותם. בשנותיה האחרונות עסקה בציור על צלחות ובקרמיקה.

אמא זכתה לראות 14 נכדים. (אייל ויעל של יהודהל׳ה נולדו לאחר שנפטרה).

בחורף של שנת 1980, ב - 25.1.80, ז׳ בשבט תש״מ נפטרה אמא לאחר מחלה קצרה. בת 68 היתה במותה.

כתבה ביתה - ישראלה ינאי