מושב בית שערים

ישראל ברוידה ז״ל

בן אסתר וזלמן

נולד ב- 1905

בקוזלוב פולין

נפטר ב- 1992

בן 87 במותו.

ישראל ברוידה

נולד ב- 1905 בעירה קטנה ליד טרנופול בגליציה שבפולין.

בהיותו בן תשע פרצה מלחמת העולם הראשונה והמשפחה עברה להונגריה למשך שלוש שנים. בשובם לגליציה התגוררו בטרנופול.

ב-1923 הצטרף ל"החלוץ" וב- 1924 עזב את הבית בדרכו לארץ ישראל.

קדמה לעליה התארגנות, שמנה 60 חברים, בראשות דוב סדן. מעבר בלתי לגלי לוינה. באוסטריה שהתה הקבוצה בחווה חקלאית ועברה הכשרה בחקלאות במשך שנה וחצי.

שמונה עשר יום ארכה ההפלגה מטריאסט שבאיטליה עד יפו, באנית משא.

לאחר מספר ימים בקרנטין ביפו, מעבר לבנימינה לעבודה ביבוש ביצות "כברה".

המגורים אז היו בזכרון יעקב. מעבר לפתח-תקוה לעבודת בחר בפרדסים והובלת אבנים ממגדל-צדק לבניית כביש פתח-תקוה - תל- אביב.

בפתח-תקוה, ב- 1928, התפרק (כנראה) הקבוץ וברוידה חזר לבנימינה לעבודה אצל משפחת אלטשולר. לאחר שחלה בקדחת הצטווה על ידי הרופא לעזוב את בנימינה (1929) ועבר לחיפה. בחיפה, ברח׳ החלוץ פינת רח׳ יחיאל היתה רפת בה חלב את הפרות ושימש כמחלק חלב בבתי הלקוחות.

פגישה עם חברת נהלל הובילה את ברוידה לתחנה הבאה: נהלל, משקו של אליעזר יפה. שם שהה כחצי שנה וזאת בתקופת מאורעות 1929.

בשנים 1932-1930 חי בכפר גלעדי, שם הצטרף לאחותו יטקה ובעלה יחיאל שכבר היו שם קודם לכן.

בתמורה לעזרה בהעמסת שקי חיטה על משאית קיבל הסעה לחיפה כשהחליט לעזוב את דרך הקיבוץ.

שלושה שבועות במפעל המלח בעתלית ולאחר מכן צעידה ברגל מחיפה לנהלל.

נהג המשאית שפגש באקראי בדרך (ונלקח כטרמפיסט במשאיתו) בעצם הכתיב את המשך דרכו. המשאית נעצרה בחוות-שטוק (לימים תחנת הניסיונות נוה-יער).

יהודה אלטמן שניהל את העבודה בחווה הציע לברוידה עבודה במילוי שקי חיטה ולאחר מכן שישאר בחווה באורח קבע.

בחוות שטוק התגורר ועבד עד 1938, שנת המעבר לבית שערים.

ב-1933 היגעה לאה ז״ל לנהלל כחלוצה חדשה מפולין, מטרנופול, והצטרפה לברוידה לתמיד. יחד עמם התגוררו שם גם יטקה ויחיאל שעזבו בינתיים את כפר -גלעדי ואריה דרוק, אחיה של לאה שהגיע לארץ.

אריה הצטרף אח״כ לארגון "הגליל" ונרצח מהמארב, ליד מעלול, ב- 1939.

ב- 1935 הביא ברוידה לארץ את הוריו המבוגרים, חרף התנגדותה של יטקה, וכך ניצלו מאימת השואה.

לאחר שהות בת שנה בחוות- שטוק עזבו ההורים- שרה וזלמן ברוידה ז״ל לעפולה, ובשנת 1958 בנו את ביתם הצנוע במשק, בבית שערים.

האחים שנותרו בגולת פולין נספו כולם בשואה.

בכפר הוקם משק מעורב הדומה למשקים האחרים ועבודות החוץ השלימו

את הפרנסה. ברוידה שימש כמחליף במחלבה בשבתות, מדגיר אפרוחים

במדגרה וקורא שעוני מים.

בשנת 1956, בעיטה שקיבל מפרד מבוהל, הפכה אותו לנכה ברגלו, שינתה את חיי המשפחה והגדילה את הצורך להסתייע בעבודות חוץ ..

ברוידה קיבל את העבודה בתחנת הדלק המקומית שסיפקה סולר לטרקטורים.

בתחילה עבד כשכיר ואחר כך באופן עצמאי.

עד מהרה הפכה התחנה למרכז חברתי זוטא, שההומור, המתיחות והאופטימיות היו בו עיקר. עצה, תושייה, יכולת ורצון לסייע לעצמו ולאחרים בעת הצורך, היו שמורים עמו תמיד.

ברוידה איש אוהב את הבריות, רגיש למעלותיהן ומאבחן במהירות ובחדות נקודות התורפה של כל אחד ואחת, והבריות משיבים לו אהבה.