מושב בית שערים

דבורה ונחמן (נתק) וינברג ז״ל

דבורה וינברג (אברמסון)

דבורה וינברג אברמסון נולדה בין פורים לפסח בשנת 1909 בראשון לציון להוריה, רפאל ושרה (סוניה) אברמסון, הבת הבכורה, לה היו עוד שני אחים ושלוש אחיות.

משפחת אברמסון עלתה ארצה בשנת 1906 מאוקראינה והתיישבה באום ג׳וני לפני שהוקמה דגניה, לאחר מכן עברו למושבה כנרת. הוריה של דבורה שהיו בראשון לציון, שהעבודה שם לא היתה תמיד בנמצא, עברו לכנרת ומשם ליבנאל, שם חכרו מפיקא חלקת אדמה והקימו משק חקלאי. השנים הראשונות היו קשות מאוד, מחלות, רעב, ארבה, מלחמת העולם הראשונה, פגעו במשפחה, הילדים נולדו זה אחר זה, דבורה שהיתה הבכורה עזרה לאמה בגידול הילדים ולאביה בעבודה החקלאית.

מכוון שרוב משפחתה היתה קרובה וגרה בכנרת, זכתה לפינוק מצד סבה וסבתה כי להוריה כמעט ולא היה זמן בשבילה. בגיל 16 כבר עזבה את הבית, בתחילה עבדה עם דודתה שהיתה חברת קיבוץ גבע, עברה לעבוד במשק הפועלות בפתח תקוה ותל אביב, שם נחשבה לעובדת בכירה בגלל ניסיונה הרב בחקלאות, לאחר מכן למדה בבית הספר החקלאי בנהלל אצל חנה מייזל.

בביקוריה התכופים בבית הוריה ביבנאל הכירה את נתק והאהבה פרחה ביניהם, היא נישאה לבחיר לבה בערב ט״ו באב 1931 ועברה להתגורר אתו במגדל, שם עסקה בעבודה חקלאית יחד עם הקבוצה.

דבורה, אשה חרוצה, מסודרת מאוד ו"חולת נקיון", ביתה היה מסודר ונקי להפליא וגם עבודתה במשק החקלאי היתה עבודה של אשה מנוסה ומסודרת.

נולדו לה שני בנים, מנחם, בנה הבכור נולד בקבוצה במגדל ועודד, שנולד כשבועיים לאחר שעברה המשפחה למושב בית שערים בשנת 1936 והוא הבן הראשון של המושב. מסגרת המשפחה היתה חשובה לה מאוד ולכן דאגה לכל אחיה ואחיותיה שהיו שוהים הרבה זמן בביתה.

אף על פי שעבודות הבית גזלו זמן רב מעבודתה אהבה מאוד לעבוד בחקלאות, ומאחר ובעלה נתק עבד הרבה בעבודה ציבורית, נטל העבודה נפל עליה ולכן מדי פעם נזקקה לעזרה בעבודות המשק ולכן שהו בביתה מדי פעם פועלים שגרו ועבדו במשק וגם להם היא דאגה מאוד.

דבורה היתה אשה לא בריאה במיוחד, כבר בגיל צעיר שכבה בבתי חולים עם בעיות גב ורגליים ובעיות בסרעפת אולם מעולם לא זנחה את העבודה וכן היתה נרתמת לעבודה בעזרה ההדדית שהיתה קיימת במושב.

בשנות ה- 50, כשהגיע העליה הגדולה והוקמו המעברות בבית שערים ורמת ישי, נרתמה לעזרה ולעבודת הדרכה במעברות וזכתה להערכה רבה מצד המוסדות ובעיקר מצד העולים שזכרו לה את ההדרכה הנכונה במשק הבית, בילדים ובבישול.

בגלל מחלותיה והניתוחים שעברה הפסיקה כמעט בכלל לעבוד במשק החקלאי לאחר שילדיה גדלו, ועסקה בעבודות הבית והחצר, כשנולדו הנכדים הראשונים היא טיפלה בהם ודאגה להם מאוד.

דבורה היתה אשה רציונלית מאוד, וחזתה לראות את מה שקורה בארץ ולא היתה מופתעת מהשינויים, כשבעלה נתק יצא לפנסיה מעבודתו הציבורית, חיו שניהם בבית כזוג יונים. נתק דאג לה מאוד וכך זכתה לכמה שנים טובות עד אשר חלה נתק ולא שב הביתה.

כאשר נותרה בבית לבדה היא בקשה לעבור לבית אבות ועברה להתגורר בטבעון.

שם זכתה לטיפול נאות וטוב, וגם תרמה מיכולתה בעיקר בשירה וסיפורים שהקסימו את עובדות המוסד ודייריו. בגלל מחלתה היתה חלשה מאוד ומדי כמה חודשים אושפזה בבתי חולים, אולם התאוששה וחזרה לעצמה.

אהבה מאוד שבאו לבקרה בעיקר נכדיה וניניה ובני משפחה וגם כאלו להם עזרה במעברות ביקרו אותה ושימחו אותה מאוד.

ראשה היה צלול עד יומה האחרון, זכרונה היה מפליא, ואנו מצטערים שלא רשמנו או הקלטנו את זכרונותיה. גם כששכבה בבית חולים ביומה האחרון היתה צלולה ובדבריה האחרונים שאלה האם תצא מבית החולים ותוכל שוב ללכת, ולאחר מספר שעות נפטרה, בתאריך א׳ בניסן תשנ״ו 21/3/1996 הובאה לקבורה בבית העלמין בבית שערים לצד בעלה נתק שנפטר 3 שנים לפניה.

וינברג נחמן (נתק)

נולד בחג החנוכה, דצמבר 1908 בעיירה סימיאטיץ׳ בפולין, להוריו פרידה ומרדכי וינברג, הבן הצעיר במשפחה אח לשתי אחיות ואח.

בילדותו למד בחדר ומאוחר יותר עבר לבית ספר פולני וסיים גימנסיה פולנית בהצטיינות, הוריו רצו מאוד שימשיך בלימודיו ויהיה עורך דין.

אולם נחמן נמשך אל הציונות כבר בגיל 16, בחופשת הקיץ ריכז הכשרה ציונית בכפר פולני כדי להכשיר קבוצת צעירים יהודים מאזור מגוריו, לעבודה חקלאית בארץ ישראל.

היה ממקימי קבוצת שחריה שהוקמה בפולין ומטרתה היתה הקמת קיבוץ בארץ ישראל.

עלה ארצה בשנת 1928 והתחיל לעבוד בחקלאות בחדרה, עבודתם היתה להכין שטחים לנטיעת פרדסים, זאת היתה עבודה קשה מאוד, היה צריך לחפור כמטר עומק ולהוציא את כל שורשי היבלית ועשבים אחרים.

מאוחר יותר עבר לעבוד ביבנאל עם חבריו לקבוצה, שם הכיר את דבורה אברמסון שלעתיד הפכה לאישתו.

נחמן נחשב לפועל טוב מאוד ולכן רוב חקלאי יבנאל רצו שיעבוד אצלם. לאחר העבודה היה עוסק בארגון הקבוצה וגם בא במגע עם ארגונים ציוניים בקשר להתיישבות.

נחמן ודבורה נישאו בי״ד באב, ערב ט״ו באב 1931, כאשר הקבוצה כבר עברה למושבה מגדל ושם עם קבוצת חברים משחריה פרשו מהקבוצה שמאוחר יותר הקימה את קיבוץ חולדה. המטרה של הפורשים היתה להקים מושב חקלאי אולם הם היו קבוצה קטנה שנדחתה כל פעם ע,י הארגונים הציוניים, ורק לאחר שהתאחדו עם ארגון אפריים שבסיסו היה במושב בלפוריה, זכו לקבל מהארגונים הציוניים משבצת קרקע והקימו את מושב בית שערים.

נחמן שהיה פעיל מאוד גם בארגון אפריים המאוחד, היה מראשוני העולים על הקרקע במושב ועבד בכל עבודה. כן היה חבר ועד המושב ופעיל בו מאוד.

כשהמושב קבל את הטרקטור הראשון, האינטרנציונל 20 T, עבד יחד עם יצחק שומן ביישור השטח במפרץ חיפה להקמת שדה תעופה שם.

כך המשיך מספר שנים לעבוד במשק המכונות עד שהמשק האישי גדל והיה צריך להשקיע בו יותר עבודה, אולם מהר מאוד נקרא לעבודה ציבורית, אף על פי שאהב מאוד את העבודה החקלאית ולא היה מוכן לוותר עליה, ב 1943 הוקם ארגון מושבי הצפון שמהתחלה היה ממקימיו ומנהלו הראשון יחד עם תנחומא מכפר יהושוע.

נחמן עבד יומיים בשבוע בארגון מושבי הצפון ויתר הימים היה נתק מקדיש למשקו, לטפחו ולהגדילו, אולם לאט לאט העבודה הציבורית דרשה ממנו יותר ימי עבודה עד שבשנת 1948 עבד כבר עבודה מלאה במושבי הצפון, בשנת 1950 תנחומא עזב ועבר לעבוד במשביר המרכזי ונתק נשאר מנהלו היחיד של ארגון מושבי הצפון.

הוא המשיך לטפח ולהגדיל את הארגון, היה חבר בועדות כלכליות ממשלתיות וכן של הסקטור החקלאי. הארגון צמח לארגון הגדול, החזק והיעיל ביותר של המושבים בכל הארץ. גם בשנים אלו לא זנח את משקו ואת המושב והיה חבר בועד המושב או במועצה.

לנתק ודבורה נולדו שני בנים מנחם ועודד שהמשיכו בדרכי הוריהם ונשארו במושב.

נתק פרש מעבודתו הציבורית בשנת 1981 כשהיה כבר בן 73 והשאיר אחריו ארגון חזק מאוד שנהרס, ע״י מחליפו, בפחות מ 5 שנים. דבר שהשפיע עליו מאוד, כלפי חוץ הוא לא הראה זאת אולם המקורבים אליו ידעו שהרס הארגון וכל השינוי בערכים באותה תקופה פגעו בו מאוד, נתק היה אדם אידיאליסט שנלחם כל חייו על האידיאלים שלו, תמיד הסתפק במועט, אף על פי שעמד בפיתויים רבים. התחשב תמיד במשפחתו שאותה מאד אהב, עזר לכל מי שפנה אליו אפילו בבקשה קטנה, אף אדם לא נדחה על ידו ועשה כמיטב יכולתו כדי שהפונה יהיה מרוצה.

גם במשפחתו המורחבת נחשב לבעל הדעה וכל המשפחה הגדולה שהיתה פרוסה בכל רחבי הארץ, רובה מצד אשתו דבורה, היו פונים אליו כדי לקבל עצה.

נתק אהב מאד את נכדיו ונכדותיו והם החזירו לו אהבה רבה, בשנותיו האחרונות היה עסוק במשפחתו ולא רצה לעסוק בעבודה ציבורית למרות שהיו אליו פניות רבות.

ביום קבורתו של ישראל ברוידה, שיחד איתו דאג לבית הכנסת במושב, קבל ארוע מוחי קשה מאוד ולאחר שבועיים בבית החולים הועבר לבית אבות למחלקה הסיעודית ושם לאט לאט החל להתאושש, נלחם בכל כוחו כדי לצאת מהמצב אליו נקלע, ואף חזר ללכת אולם דיבורו היה מבולבל, הוא הכיר את כולם ושמח מאוד שבאו לבקרו אך לאחר כ 10 חודשים לאחר אותו ארוע מוחי, נפטר בי״ט טבת תשנ״ג, 12/1/1993 והובא למנוחות בבית העלמין בבית שערים.

כל משפחתו נספתה בשואה מלבד אחות אחת ובתה שעלו ארצה לאחר המלחמה.